קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
מאה אחוז. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, אני ככה תוהה, אם הייתי אזרח מהשורה, או אפילו לא אזרח מן השורה, שמתעניין ועוקב אחרי הדיונים פה, תוהה: אז רגע, מה נכון? באמת אנחנו הולכים להעלות את שכר המינימום? הכול זה מה שהאוצר מבטיח לנו או זה הכול מה שנציגי השכירים אומרים? איזו העלאה? העלאה של חצי שקל. רק פוגעים בנו, מורידים לנו את ההצמדות לשכר הממוצע במשק, לוקחים מאיתנו חופשות ועוד דברים כאלה. קשה. איך האזרח צריך למדוד?
גם בחוק הקודם – ביקשו מאיתנו לא לדבר, אבל אם נדבר על מה שהיה בחוק הקודם, חוק הפנסיות – עומד פה שר הביטחון ואומר: לא עשינו שום דבר, לא קרה שום דבר. זה מה שהיה, אנחנו לא מוסיפים 2 מיליארד. לא קרה שום דבר ולא היה שום דבר. שר הביטחון לא האמין שראש הממשלה אומר את זה עד עכשיו, אבל עכשיו עומד שר הביטחון – אני מניח שהוא איש אמת – ואומר: לא קרה שום דבר, אבל בדברי ההסבר, מקריא כאן חבר הכנסת אוסאמה סעדי ואומר: אנחנו באים לעודד, לתת ולהוסיף לכאלה שבשירות משמעותי. יש לזה מחיר וצריך לתת לזה, אבל לא נניח, לא שר הביטחון, ולא מי שמתנגד. עומדים כאן חברי קואליציה, אנשים כמו סגן השר קארה, שבמשך תקופה ארוכה התנגד בגלל העלות, בגלל המשמעות למשק, בגלל שלא ניתן כסף לעצמאים. עומדות כאן סיעות שלמות בקואליציה שלא הסכימו. עד שסוף כל סוף החוק הזה הגיע לפה, ואם הכול בסדר וכל כך טוב, אז למה התנגדו?
אז מה התשובה? אני אגיד לכם אני מה אני עושה. לא פעם – אנחנו באים להרבה דיונים. הכול אני יודע? תמיד? אני תמיד יודע מה המשמעות ומה עומד מאחורי הדוברים? אז אני עושה לעצמי כלל, ואני מציע גם לכם לעשות את זה. אני מסתכל מי המתנגד ומי התומך. כשאני אומר: האוצר תומך והתעשיינים והמעבידים והמעסיקים תומכים ומי שצועק זה העובדים, אני יודע שהעובד צודק. כשאני יודע מי מתנגד להעלאות לאנשים שכואב להם, ויודע שישלמו על זה – המתנגדים להעלאות כאלה יודעים מה המשמעות של 2 מיליארד. מי שנגועים בזה אמורים להיטיב – אז לא צריך להאמין להם. זה צריך להיות הכלל הנקוב בידינו.
דרך אגב, הוויכוחים האלה עולים לנו בתשלום כפול: היום אנחנו גם משלמים לפנסיונרים, גם נכנסים לגירעון ולתקציב גדול מאוד ואנחנו גם צריכים לשלם לחבר הכנסת קארה ולעוד אנשים, צריכים לשלם להם כסף. בסופו של דבר הכסף הזה מגיע מכם, מאיתנו, האזרחים, לא ממישהו אחר. ואנחנו שואלים: איך אפשר? איך יכול להיות שלטון המקיים משילות שכל הזמן צריך לקנות אנשים? שחיתות שלטונית – אנחנו יודעים שמבטיחים.
ישבה כאן חברת הכנסת זועבי, אחת שקיבלה עכשיו תפקיד בכיר מאוד בגלל התנגדות אחת והצבעה אחת – –
– – בתפקיד שיש הרבה אנשים שמייחלים לו. אף אחד לא חושד בשר החץ שעובר לתת למישהו שאינה ממפלגתו ורוצה לתת לו, לצ'פר אותו, ורואה אותו כאדם עם הרבה ניסיון? יש כאן מי שמשלם בעבור המשילות הזו, וזה בכסף וזה במינויים. אנחנו צריכים לעצור את זה, ולעצור את זה מהר.
473 מילים של אורי מקלב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.