קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
מכובדי היושב-ראש, כבוד השרה, חבריי חברי הכנסת, באופן טבעי היה מצופה שאדבר, ממש דקות ספורות לאחר אישור חוק הפנסיות התקציביות לקציני ולוחמי צבא ההגנה לישראל באצבעותיהם של חברי רשימת רע"מ, על הנס הגדול הזה, על אתחלתא דגאולה, שגאולתם של ישראל קמעא-קמעא, שהיא מגיעה גם לדרגה כזאת שחברי התנועה האסלאמית מצביעים בעד לוחמי צה"ל. אנחנו רואים את זה, אדוני היושב-ראש, מול העיניים, את הנס הזה, הגדול.
אבל לא על זה אני אדבר. אני אדבר, ברשותך, אדוני היושב-ראש, על סוגיית צמצום הפערים. סוגיית צמצום הפערים בחברה היא משימת לאומית. אנחנו חייבים לחתור לכך שכל ילד בקריית שמונה – או בחורה – בביתר עילית, בכל מקום, יוכל לחלום ולהגשים את החלום. במה הדברים אמורים?
אנחנו נמצאים כרגע אחרי קידום החלטת ממשלה – ואני מברך את שר הביטחון על זה – על העברת היחידות הטכנולוגיות של 8200 ודומותיהן לנגב. תהליך חשוב; תהליך שחייב לפתוח את שעריו לאוכלוסיות רבות, פריפריאליות, שעד היום לא היו חלק מהתהליך הזה. לצערי הרב, קיבלתי היום עדכון שאוניברסיטת בן-גוריון בנגב, שהיא שהייתה אמורה לקחת תחת חסותה את התכנים, את הלימודים האקדמיים בעבור אותם חיילים העוברים את תהליך ההכשרה לאותן יחידות טכנולוגיות, לא תישאר זו שתכשיר אותן, ויש מאבק של אוניברסיטת תל אביב להמשיך להכשיר את אותם חיילים.
אז אני אשמח מאוד שהמציאות תהיה כמו שאתה אומר.
דבר אחד מתבקש והכרחי, שהתודעה תהיה ברורה: סטודנטים בפריפריה לא שווים פחות מסטודנטים במרכז.
אנחנו חייבים לחתור לכך שלא רק באיכות, גם בכמות, יהיו יותר אנשים שיעברו – – –
אני אשמח מאוד. אנחנו חייבים להבין שזה אתגר לאומי ממדרגה ראשונה. כאשר אותם סטודנטים יוכשרו בבאר שבע, יוכשרו בבאר שבע – יישארו לגור בבאר שבע, וההשפעה שלהם על הנגב, החזון האדיר הזה יוכל לבוא לידי מימוש רק אם באמת נפנים את הצורך הזה בשינוי.
אני מאוד מקווה, ולי לפגוע באוניברסיטת תל אביב – החזקה והמבוססת – שבאמת יבינו כולם וישלבו ידיים לטובת צמצום פערים בחברה. תודה רבה.
303 מילים של משה ארבל. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.