קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה לברך אותך, חבר הכנסת גינזבורג, אחרי שהקואליציה, ברוך השם, מתייצבת ואל הדגל אנחנו נדרשים – –
– – הכנסת נדרשת לתמוך בחוקים, שכמו שאומרים, הבוס, ראש כחול לבן, מבקש, ונאבק בשביל זה. אתה, כאחד החכ"ים של המפלגה הזו, הסיעה הזו – אז אני מברך אותך. אני מברך אותך גם על עצם החוק הזה. החוק הזה שמוגש הוא חוק – – –
את זה. על הנושא הזה כבר דיברתי בחוק הקודם.
איחלתי – אתה רצית להפריע לשר, ואני – – –
אתה רצית לומר לו משהו, ואני אמרתי שאני מאחל לכל המשרתים הצלחה ושהקדוש ברוך הוא יהיה בעזרם. אבל החוק הזה הוא חוק טוב, אני לא יכול לומר שהוא לא חוק טוב, בפרט כאשר אתה בא ומיטיב עם חלשים, למרות שהחוק הזה לא בא לומר: זה כן וזה לא. יש כאלה שיש להם ירושות ואין להם תלוש שיכול להראות להם – התלוש שלהם הוא אולי קטן יותר או שאין להם תלוש בכלל, אבל לא נכנס לשאלה הזו. החוק הוא חוק טוב.
מה שכואב לי זה שהחוק הזה בא בממשלה כזאת שאני לא זוכר שהיא עשתה משהו טוב למעוטי היכולת. לא רק שהיא לא עשתה משהו טוב למעוטי יכולת אלא אדרבה, איפה שהיא יכלה לפגוע במעוטי יכולת, היא עשתה את זה – עשתה בנוסח פוטין, רוסיה מול אוקראינה, באגרסיביות. הרי כולנו זוכרים איך הממשלה הזו קמה, וידענו בדיוק מיהו שר האוצר ובידי מי מפקידים את ועדת הכספים. אנחנו יודעים בדיוק את התפיסה, התפיסה הכלכלית של שני האישים האלה, בפרט שבית היוצר שלהם ואיך שהם בנויים ואיך הם חושבים שהם יכולים לקבל קולות – זה רק מלומר שהם ידכאו את החרדים, אצלם החרדים לא יקבלו כסף.
אני, יש לי רק תקווה אחת. למה תקווה? מכיוון שאני מכיר את ליברמן, וכל קדנציה הוא משנה את האג'נדה. פעם האג'נדה שלו היא לא לתת זכות בחירה לערבים – או שיש אזרחות או שיש נאמנות, אבל לא יכול להיות שלערבי ניתן זכות בחירה. עכשיו האג'נדה שלו היא להכות בחרדים. למה? כי הוא לא מוצא מקום שהוא יוכל לאסוף קולות, רק כאלה שהם בשנאה לחרדים.
הממשלה הזו, ששר האוצר שלה ידע להביא, מייד עם הקמת הממשלה, דברים שהם פשוט דרקוניים, פוגעים בציבור החרדי – –
– – אני לא יכול להצביע בעד חוק כזה גם – הוא כנראה יעבור. אני לא נותן יד לחוקים שממשלה רעה כזאת, שבמודע, אוהבת, נהנית, מעוניינת לפגוע במעוטי יכולת. לא יכול לתת יד, לא יכול להיות חלק מהדבר הזה. תודה.
395 מילים של מאיר פרוש. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.