קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, תודה רבה לחבר הכנסת מוסי רז שאפשר לי לדבר פה במקומו, ואני מעריך שהדברים שאני אומר יהיו גם על דעתו. את הדברים לקחתי בהשראה משיעורו של הרב אורי שרקי: מחר אנחנו מציינים את צום עשרה בטבת. צום עשרה בטבת הוא הצום הראשון, הצום הראשון מארבעת צומות החורבן: י' בטבת, י"ז בתמוז, ט' באב וג' בתשרי: עשרה בטבת, תחילת המצור על ירושלים; י"ז בתמוז, בקיעת החומות, ולמעשה פגיעה בביטחון האומה, הפריצה לירושלים; תשעה באב, חורבן הבית; ג' בתשרי, רציחת גדליה בן אחיקם, שלמעשה מוציא את ישראל לגלות הסופית. בעשרה בטבת כביכול לא קורה שום דבר ממשי, שום דבר קונקרטי – התחיל המצור. אבל זה בדיוק מה שמלמד אותנו על החשיבות של תפיסת הדברים עוד בתחילתם. הרב שרקי מציע להסתכל על עשרה בטבת כמו שסתום – הנקודה שאם היו שמים אליה לב בזמן, דברים רעים יכולים היו להימנע. אני חושב שכאן בכנסת יש תחושה שאולי אולי סוף-סוף אנחנו מצליחים לעצור, אדוני היושב-ראש, רגע לפני אובדן שליטה. אני אומר את הדברים האלו בזהירות, אבל יש תחושה שהשפה פה קצת קצת נרגעת; שהכבוד חוזר לוועדות ולמליאה; שסוף-סוף יש קצת קשב כאן. יש מחלוקות. עדיין יש מחלוקות, אבל אני מקווה שהן יתחילו לבוא לידי ביטוי בצורה הראויה.
אני אומר את דעתי. חבר הכנסת קיש, אני אומר כרגע את דעתי. חבר הכנסת קיש, אני אומר את דעתי.
אני אומר את דעתי, תהיה פה ותגיד את דעתך.
חבר הכנסת קיש, אני מבין שזו דעתך, אני אומר כרגע את דעתי על הדוכן. אני מקווה ומאחל לעצמנו שנשמור על עצמנו ונייצג את האומה בכבוד. זה צריך להתחיל אצלנו בכנסת, ולהמשיך הלאה והחוצה לעם ישראל כולו. כמובן שאני מציין בהזדמנות זו שמחר הוא גם יום הקדיש הכללי לנרצחים שמקום קבורתם לא נודע, כולל קורבנות השואה שתאריך מותם לא ידוע. אני רוצה לצטט מסוף שירו של הלל שמעון, השיר "סבלי הזיכרון": "אנחנו הדור שנולד להיות גלעד, / הדור הממשיך את הזיכרון לתעד. / להיות דור שני זה לא תואר סתם, / זה לשאת משא של זיכרון לעולם. / וגם אם כתפינו שחות לעיתים / מכובד המשא וחובתנו למתים, / זו חובה קדושה לשאת את הלפיד, / להעביר לדור הבא את זיכרון התמיד". תודה רבה לך, אדוני.
358 מילים של ניר אורבך. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.