קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, בדיון על חוק של חומרי נפץ בחרתי לדבר על חומר נפץ שלא צריך בשבילו אקדח, ולא צריך בשבילו סכין. בחרתי לדבר על השיח, על זה שאנחנו נראים פה בצורה לא מכבדת, ולומדים מאיתנו ורואים, ומתייחסים בהתאם. יש נושאים שהם במחלוקת. חוויתי, לצערי, פיצוץ בפייסבוק שלי, בווטסאפ שלי. ובכוונה אני בוחרת את הנושא הזה כי הוא לא שייך לאופוזיציה, קואליציה, ימין ושמאל. זה נושא שבמחלוקת. והשפה היא שפה נוראית, ואין כלים לטפל בשפה הנוראית הזו. ביטויים של קללות, ביטויים שהלוואי שיקרו לך דברים.
אנשים שכותבים – אני נכנסת לתוך הגדרות הפרופיל שלהם, למי שיש, ואני רואה משפחות נורמטיביות, שרושמים מזל טוב ליום ההולדת ומשתפים באירועים; ובשנייה אחת, ברגע אחד, כי מישהו כתב משהו שלא נראה, מאבדים – בעיניי – צלם אנוש. וזה קורה כל הזמן. זה קרה השבוע לי, זה קרה לפני שבוע למישהי או מישהו אחר. ואני חושבת שאנחנו לא מספיק מדברים על זה. ואנחנו מנסים ליצור פה ממשלת שינוי ולהביא לשיח אחר, אבל אנחנו לא יכולים להתנהל בשני רבדים שונים. אנחנו חייבים לחבר.
ואני רוצה לבקש מכל מי שפה, וגם מי שלא פה ורק שומע או יקרא על זה אחרי, שדקה, ממש דקה, לפני שאנחנו צורחים או לפני שאנחנו מרימים יד – לא מלשון מכות, אלא בתנועות כאלה שלא מכבדות אחד את השני – תזכרו שכל אחד ואחת שיושבים פה, יש מאחוריהם משפחה, תקוות, וחלומות וחברים שמסתכלים ורואים. אני חושבת שאם אנחנו נביא לשיח יותר מכבד פה, זה מתישהו, מתישהו יחלחל למטה. כל שזה מחייב אותנו זה להיות עקביים, ולא חד-פעמיים, ולא ללעוג אחד לשני.
ועוד דבר, להגיב – אני התלבטתי אם להגיב או להתעלם, ובסוף בחרתי שניים-שלושה להתקשר אליהם ולדבר איתם, כי השיח הזה לא מכבד. אבל אתם יודעים מה ראיתי? שאני היחידה שמגיבה. והשאלה הנשאלת היא מה עושים. האם כשאנחנו רואים את זה גם מישהו אחר צריך להתעסק עם זה? אני חושבת שכן. זה מחלחל עד הרמה התחתונה ביותר, ואנחנו נראה את פירות הבאושים האלה. אנחנו משאירים מצב ממש לא טוב מבחינה חברתית לטעמי. בארבע השניות האחרונות שנשארו לי אני קוראת, לפחות למי שפה, בואו נעשה עם זה משהו. תודה.
337 מילים של נירה שפק. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.