קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היה כאן חבר כנסת שלפני כמה שנים – כלומר הוא חבר כנסת היום אבל לפני כמה שנים הוא השתמש בביטוי, שיש טענו שהוא לא מוצלח, של "זיהוי תהליכים". אז אני רוצה לדבר שנייה על זיהוי תהליכים כחלק מערב עשרה בטבת. מחר אנחנו נציין את יום עשרה בטבת, שהפך גם להיות יום הקדיש הכללי, אבל במקור הוא היום שבו החל המצור על העיר ירושלים בתחילת החורבן, תהליך שבסופו נשרף בית המקדש ועם ישראל יצא לאלפיים שנים של גלות עד ששב לארצו. כולם יודעים לספר על מה חרבה ירושלים, על שנאת חינם. אבל איפה הלקח? ואם כן, אז למה אנחנו מציינים דווקא ביום הזה, בעזרת צום?
אנחנו אחרי חצי שנה של ממשלה, ואני לא אעמוד ואספר כאן, כבר עשו את זה לפניי, כמה היא עובדת, כמה רפורמות נהדרות היא הספיקה לקדם. אני מעדיף לספר לכם על הבסיס שלה. יש בממשלה הזו בחירה להושיט יד אחד לשני, לשתף פעולה, להתמקד במשותף. חצי שנה הממשלה קיימת, והיא מושיטה יד לשיתוף פעולה בין קצוות החברה הישראלית. ממשלה שיש בה ימין ושמאל, שיש בה יהודים וערבים, ממשלה של ישראלים, ממשלה של שותפים. ממשלה שבוחרת כל יום להמשיך ולבחור במכנה משותף, למרות הקשיים, למרות אי-הסכמות, למרות שיש כאלו שחושבים אחרת, למרות שגם בתוכנו יש כאלו שמאמינים אחרת, מאוד אחרת. יושבים פה, מתכנסים ומשוחחים, מעלים סוגיות ופותרים אותן. כמה נפלא, כמה פשוט. אנשים שמגבשים ביניהם הסכמות.
אם נחזור לחורבן, חורבן בית המקדש היה תהליך. היום ממשילים את זה למים שמחממים אותם ויש בפנים בעל חיים, עד שבעל החיים בסופו של דבר לאט-לאט נשלק. התהליך של החורבן לא קרה כשנפרצו שערי בית המקדש, הוא לא התחיל ברצח המוני ברחובות ירושלים, הוא גם לא התחיל במגילת איכה, שבה הנביא ירמיה מקונן על גורל העם. מגילת איכה לא פותחת באמצע, היא מדברת על התוצאה, "איכה ישבה בדד". הלקח שאנחנו לוקחים ממגילת איכה לימי האבלות האלה מחר, לעשרה בטבת, הוא שאם היינו עוצרים בתחילת התהליך, בהתחלה בהתחלה, אם היינו מזהים את התהליך שמוביל לחורבן, לא היינו מגיעים אליו.
אז מה אנחנו עושים פה? בשביל מה הגענו לכנסת? אנחנו מתקטננים על תורנויות, אנחנו מביאים את ראש הממשלה שעובד בשבילנו בחוץ לארץ, מחכים בשבילו במיוחד, אנחנו קוראים לשר הביטחון שנוחת משליחות בגלל איזשהו חרם, כדי להראות למישהו. את מי זה משרת בדיוק?
חבריי מהאופוזיציה, מחר אני אצום כדי לציין את תחילת המצור על ירושלים. ערב היום הזה בואו נזכור, אנשים אחים אנחנו. מנחם בגין, אולי בשינוי קל, היה אומר: ימנים, שמאלנים, אחים. בואו ננסה לגשר על הפערים, נסלח ונמחל, נשוב להיות בני אדם גם כאן, במיוחד כאן, במשכן הכנסת. תודה.
410 מילים של משה טור פז. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.