קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אני רוצה לפתוח ולחזק את מה שאמר לפני כן חבר הכנסת יוראי להב הרצנו בדבר המפגש החשוב היום שהיה ברכס לבן, שבו גם השתתף יו"ר הסיעה שלי חבר הכנסת רם שפע. בעצם בשנים האחרונות ישראל מפרברת את עצמה לדעת. במקום התחדשות עירונית שמשמעותה התחדשות העיר והשכונות הוותיקות, מי שמשוועים לא לגור יותר באותם טורי רכבת שהיו צריכים לחלוף מישראל כבר ב-20 השנים הראשונות של ישראל, אלא לגור במקום שמכבד אותם, מרחב שמכבד אותם, יותר נוח להכשיר קרקע חדשה, לעשות שכונות חדשות ולייצר העמקת פערים ואי-התחדשות הערים. מה שפוגע במרקם העירוני לחלוטין, במרקם העסקי, במדדי החינוך ובכול. אז קודם כול רק לחזק לגבי המפגש החשוב הזה, וכמובן שאנחנו במאבק של תושבי ותושבות ירושלים בכל מה שקשור ברכס לבן וגם סיירתי שם.
מה שאני כן רוצה לדבר עליו הוא הכתבה המאלפת שהייתה היום בכלכליסט של שלמה טייטלבאום. הוא הציג את הוויכוח שיש בין בנק ישראל לאוצר לפני התקציב הבא. עכשיו, אני לא אשקר, התקציב האחרון היה תקציב חשוב, שהעברנו אותו סוף-סוף, ועדיין, לטעמי, היה שמרני מדי מבחינה כלכלית, בטח לאחר משבר. במקום שיאמצו את מה שעושה כל העולם והוא הרחבה תקציבית של לשפוך כסף, לשקם תשתיות מיובשות וחלשות, לצערי לא עשינו את זה מספיק. עכשיו הוויכוח הזה מתחדש, כי אנחנו כבר בדיוני התקציב ל-2023–2024. אני מאוד מקווה שנקבל את ההמלצה השמרנית דיה של בנק ישראל – רק היום התווכחתי איתם ורבתי איתם בוועדת הכלכלה על סגירת הבנקים והעמלות הגבוהות בכספומטים – ונקבל את ההמלצה של 50 מיליארדי שקלים נוספים שילכו ספציפית להרחבה תקציבית עבור תשתיות שיובשו, עבור מערכות הרווחה, הבריאות, החינוך, עבור מקצועות שהיום אנחנו רואים שאנחנו לא מוצאים להם עובדים ועובדות, כמו מטפלות וסייעות. כל הזמן אני מקבלת פניות של גנים וכיתות שנסגרות בגלל השכר והתנאים הנמוכים.
רק עכשיו שמענו, היום, על מאבק האחיות שמתחדש, מאבק המתמחים, שהיה ועוד ועוד. לכל הדבר הזה יכול להיות פתרון אם נחליט לשקם לפחות חלק ממה שיובש עשרות שנים בממשלות קודמות. בריאות הנפש, קצבת הזקנה, חופשת לידה, סבסוד מגיל לידה, המון סוגיות שאפשר לבחור אפילו חלקן ולהגיד: אוקיי, מרימים את הראש מעל המים ומתחילים לבנות. והתוצר, התוצר יגיע והפריון גם הוא. זה מה שהעולם כולו הבין בשנים האחרונות ובשנה האחרונה ספציפית. מקווה שגם ישראל תבין, תודה רבה.
352 מילים של נעמה לזימי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.