קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אבוטבול, אני בטוח שאתה עכשיו הולך להקשיב, נכון?
במסגרת תפקידי כיושב-ראש ועדת הסמים, ההתמכרויות ואתגרי הצעירים בישראל אני עורך סיורים, כפי שעושים בוועדות רבות. אתמול בבוקר הלכתי לסיור בכפר איזון בקיבוץ שדות ים. הצטרפה אליי חברת הכנסת יעל רון בן משה. ישבנו שם כמה שעות. מי שלא היה שם, זה ממש נמצא על החוף – אבוטבול, אתה מפריע לי – זה נמצא על החוף, ממש קרוב לים. פגשנו שם גם את המדריכים, את מנהל הכפר, ובין היתר פגשנו גם כמה מתמכרים ומתמכרות, שנמצאים שם עכשיו במהלך הטיפול בתקופת כמה החודשים שהם נמצאים שם. והיה פשוט מדהים לפגוש אותם – אני כמובן לא אזכיר אותם בשמם – והם סיפרו על התהליך הנפשי שהם עברו רק בכמה חודשים.
ומה שהיה מדהים מבחינתי לגלות זה לא את מה שקרה להם בעקבות שימוש בכל מיני סוגים של סמים, איך הם הגיעו לזה ומה הייתה ההידרדרות שהובילה אותם לשם, אלא איזה כלי מדהים זה חמישה חודשים לאדם להתמודד עם הדברים הכי קשים שהוא עבר בחיים שלו בעקבות ההזדמנות לטפל באותן התמכרויות.
שני דברים תפסו אותי שם באופן מאד חזק. האחד, מישהו שסיפר על השירות הצבאי שלו, שבעצם הוא מעולם לא פתח את מה שהוא עבר בשירות הצבאי ורק כשהוא הגיע לשם הוא הבין כמה השירות הצבאי הטראומטי שלו השפיע על האופן שבו הוא כמובן השתמש אחרי זה בסמים ושום דבר לא הכין אותו למה שהוא עבר שם. והדבר השני, הוא סיפר על החוויות בבית הספר כשהוא היה בתיכון וכמה הוא לא הצליח להבין מה עובר עליו, ועישן קנביס וריטלין ועוד הרבה הרבה דברים. ואז הוא אמר משפט שתפס אותי, הוא אמר: אף בית ספר לא לימד אותי איך להתמודד עם הנפש. זה נשאר איתי כמה שעות טובות ובעצם גרם לי לחשוב, אפרופו, משה אבוטבול, על ועדת החינוך שעמדתי בראשה בשנה שעברה, על העובדה שבית הספר לא מכין אותנו איך להתמודד עם הנפש. הוא לא עוסק בכלים שלנו כאנשים לשאול את עצמנו איך אנחנו מגיעים אל תוך נבכי הנפש שלנו, להבין את הקשיים שלנו, להתמודד עם האתגרים שלנו.
הוא סיפר על קשיים עם ההורים שלו שפתאום נפתחו בחודשים האחרונים כי הוא קיבל הזדמנות לחשוב על זה, לשקוע פנימה, לצלול, וחשבתי על זה שזה אולי נותן לנו איזו הזדמנות להפוך אולי קצת את בתי הספר שלנו, במקום למכונה שמקדשת ציונים, מספרים ואיזו הצלחה שנמדדת בפירמידה כזאת, לכזאת שמכינה אותנו לחיים ולהתמודד עם עצמנו, עם הנפש, עם המנטליות של החברה הישראלית. אז אולי, אם לקחתי משם עוד משהו, זה עוד לבנה קטנה שאנחנו צריכים לעשות בשינוי במערכת החינוך שלנו, שהיא טובה אבל יכולה להיות הרבה הרבה יותר משמעותית ולהכין את הצעירים והצעירות, את התלמידים והתלמידות שלנו, לחיים בצורה הרבה יותר רחבה ומרחיבה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
428 מילים של רם שפע. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.