כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני חושבת שהיום הזה מסמל יותר מכול את הניתוק של הממשלה החדשה לא רק מכל אותן אידיאולוגיות, אג'נדות – מכל אותה מערכת כלים שבהם הם השתמשו שנה אחרי שנה כדי להגיד: אנחנו מגיני החלשים, אנחנו מגיני המשק, אנחנו המגינים על הצדק החלוקתי, אנחנו המגינים על הצדק ההיסטורי. ביום אחד – לא ביום אחד, בעצם בתהליך הרכבת הקואליציה, הם הזדכו על כל האני-מאמין שלהם, על כל האג'נדות שלהם, כל אותם האנשים שנשאו את הדגלים האלה, שכמעט רבו עם אחרים, שחלילה וחס בימין לא יהיו נושאי דגל ונאבקים שיישאו גם הם את אותם נושאים, בין שזה הגנה על האוכלוסיות המוחלשות, בין שזה הגנה על נשים מוחלשות, בין שזה הגנה על הפריפריה. והאבסורד הגדול הוא שכשהם יושבים בשולחן הממשלה, הם עושים את ההפך הגמור גם ממה שהם הצהירו פה, ובריש גלי, בנאומים חוצבי להבות.
אז הניתוק שלהם מתחיל מזה שהם מסרבים להעלות, כפי שהובטח, את התשלום לחיילים בשירות חובה. כאימא לשתי בנות שמשרתות – ההורים מממנים את החיילים שלנו, את הלוחמים שלנו, את בני השירות הלאומי. מעט הכסף, וגם הוא אחרי העלאה של הממשלה הקודמת, לא מספיק לקיום השוטף שלהם, הוא לא מספיק. אפילו ככה כשעוצרים בדרך, דודי, והחבר'ה יוצאים לאכול המבורגר או פחית קולה, ההורים מממנים את זה. אבל מה, גיל הפנסיה לנשים מוחלשות עולה כדי לממן את הפנסיה המוקדמת של אותה אוכלוסייה חזקה מאוד, ומי שמעביר אותו זה בעלי האינטרסים, בעלי האינטרס הכפול. מצד אחד הם אותם אנשים שייהנו מהתוספת של ה-1.5 מיליארד, ומצד שני הם מצביעים בהינף יד על כך שנשים תיפלטנה משוק התעסוקה ותהיינה עניות מרודות, בלי קצבת הכנסה, בלי פנסיה ובלי קצבת זקנה.
הניתוק הזה ממשיך במס על שירותי בריאות. דודי, אתה רוצה ללכת לרופא? תצטרך לשלם מס. כאילו היום כל שירותי הבריאות הנוספים הם לא מס. הבסיס הוא קטן, אז אנשים מוציאים מהכיס הפרטי שלהם, קונים את הזהב, את הכסף, את המושלם, את האישי, את שלי. כל יום מוסיפים לנו עוד אחד, וגם על זה נצטרך לשלם מס. הניתוק הולך וגדל ומנצלים את חוסר הניסיון של הנורבגים. הייתי בוועדת הכלכלה, אדוני היושב-ראש, ראיתי שם – הצהרות על דיור ציבורי, כאילו הינה, באנו לפתור את הדיור הציבורי. ראיתי את יושב-ראש ועדת הכלכלה, שהוא בן אדם חברתי, נופל למלכודת של הכותרות ואומר: איזו בשורה. אז אני אגיד לך, עברתי על התקציב, מי כמוני מכירה את תקציב משרד השיכון. אפס שקלים לדיור ציבורי. וכל אותן סיסמאות – תלוי כמה דירות נמכור וכמה דירות ירדו מהמלאי, ואולי זה ישמש במקרה הטוב לקנייה בזעיר אנפין למה שצריך. בתמורה, מה עשה שר השיכון, אדוני השר?
הוא ויתר על בכורה – הוא ויתר על הקצאה עתידית של קרקע לדיור ציבורי בכל תוכנית ממשלתית.
אם פעם זה היה עד 7%, עכשיו 0%. ואנחנו רואים – לא בשורה בדיור הציבורי, לא בגיל הפנסיה, לא בבריאות, ושלא יגידו לכם וימכרו לכם שטויות. ב-2022 יש אפס תקציב לבריאות לקורונה.
מישהו בממשלה הזאת לא סופר את הקורונה. הם לא סופרים מתים, הם לא סופרים חולים, הם לא סופרים את הילדים, הם לא סופרים את החגים ואת ההדבקות – –
– – והם גם לא סופרים את ההוצאות של בתי החולים על הקורונה.
2022 – אפס. אבל – במשפט אחרון – – –
אדוני היושב-ראש, זה כל כך מרתיח אותי, כי הניתוק הטוטלי הוא מס הגודש, לא רק על הכניסה לתל אביב – על כל הכניסה לגוש דן. את השאר אני אמשיך בנאום הבא.
בושה. מנותקים ואנשים רעים.
542 מילים של אורלי לוי אבקסיס. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.