כן. אחרי הרוק סטאר דודי אמסלם אתה מעלה אותי? זה לא פייר.
אני, פשוט, אתה לא היית פה – אל תתחיל את הזמן. פשוט אתה לא היית פה ואיתן גינזבורג ישב בכיסאך, והוא ממש עצר על שלוש דקות, אז אני צריכה להמשיך את הנאום.
כן? הוא עצר אותי על השנייה.
על השנייה הוא עצר אותי, באמצע נאום שקראתי.
אז אני ממשיכה במקום שהפסקתי את הטור. בנאום הקודם שלי על החוק הקודם התחלתי לקרוא את הטור שכתבה שלי יחימוביץ', חברת כנסת לשעבר שאינה נמנית עם המחנה שלנו, בלשון המעטה, אלא להפך – היא נמנית עם המחנה השני, של חברי הקואליציה. והיא בעיניים שלה מסתכלת על כנסת ישראל ומשפשפת עיניים ולא מצליחה להבין איך קרה שבדיוני התקציב – מה שכולנו רואים – איך קורה כזה מחדל ביום כזה שעובר כזה תקציב וכזה חוק הסדרים. ואני ממשיכה מאיפה שהפסקתי: "חוק ההסדרים הומצא 1985 כאקט חריג וחד-פעמי, כשהאינפלציה השתוללה. מאז שרי האוצר ואנשי אגף התקציבים התאהבו בו, ודחסו אליו בקביעות מכל הבא ליד, וכדי להעביר אותו בבליץ בצמוד לתקציב, במסלול עוקף דמוקרטיה ועוקף כנסת. הפעם זה קיצוני במיוחד. כאילו צבא שלם פשט על מרתפי האוצר ואסף מכל מגירה ומכל ערמה כל מה שהוא רק היה יכול". את זה אומר, דרך אגב, גם שר האוצר לשעבר ישראל כץ, שיושב פה, וגם אנחנו כחברי ועדת כספים, אנחנו מכירים את כל מה שאנשי אגף התקציבים – את כל החלומות הרטובים שלהם הם לקחו, את כל מה שהיה במגירות, שמנו על השולחן ולא האמינו בעצמם שיעבירו להם את זה היום.
אני ממשיכה: "מכל ערמה נשכחת שברי הזיות, פנטזיות ותוכניות זדוניות ושטחיות המכונות 'רפורמות', ודחף אותן כלאחר יד אל חוק ההסדרים. באגף התקציבים הניחו שכמו תמיד, כבר בהצבעה בממשלה, הם חשבו, חלקים גדולים יעופו". זה ההיגיון. הם חשבו, אמרו: נשים הכול, יעוף חלק. אתה, לא נפקד מקומך בזה, כי אחרי הממשלה באים אליך, יושב-ראש הכנסת. אחרי הממשלה באה הכנסת. גם כאן חשבו שיעופו דברים, אבל לא.
מה?
אוקיי, אבל לא, 30% זה לא מספיק. היו צריכים לעוף 90%. גם אנחנו דיברנו על זה שצריכים לעוף 90%. "כנהוג הם הכניסו כמה 'עיזים'. הפעם, לתדהמתם, הם נתקלו בשרים רופסים שנכנעו כמעט מייד, ואפילו העיזים לא חזרו אל הדיר", זאת אומרת, העיזים נשארו בפנים. הם אפילו לא יודעים מה לעשות עם זה היום. אולי הם יוציאו את זה בעצמם תוך כדי הדיונים.
"השרות והשרים כשלו, וכעת כושלים בעקבותיהם גם חברות וחברי הכנסת. 'אי-אפשר להפריד בין חוק ההסדרים לתקציב, כי זה משאיר את התקציב ללא מקור תקציבי', איים עליהם ליברמן. גם אם הבדיחה המוחלטת הזאת הייתה נכונה, זה מזעזע שבעתיים. לפי זה, את כל תקציבי המדינה יממנו נשים מבוגרות שתישלל מהן קצבת זקנה, שהרי לסעיפים האחרים שבמחלוקת – אין שום השפעה על התקציב". כל השאר זה רפורמות שלא קשורות לתקציב, רק את זה הנשים המבוגרות יממנו, את כל החלומות הרטובים של אגף התקציבים.
"שנים, תמיד נמצאו ח"כים שהשכילו למזער את חוק ההסדרים. הם הבהירו שיצביעו נגדו אם סעיפים אכזריים כאלה ייכללו בו. לא זה לא קורה כעת. במקום פשוט לפצל כמה סעיפים לחקיקה נפרדת – הם כבר מתדיינים על פשרות עלובות בתוך חוק ההסדרים. נופלות ונופלים כטרף קל לכל התרגילים שבספר: נכלאים מרצון לשעות ארוכות של התשה באוצר; שר האוצר מואיל לתחוב את ראשו" בדלת ולהביא להם פיצה והם צוהלים, "מאיימים עליהם איומי סרק שהממשלה תיפול בגללם כאילו קיומה תלוי בכמה עיזים בחוק ההסדרים. מבחנם האמיתי של פרלמנטרים הוא ברגעי הלחץ האדיר האלה. הרגעים המפחידים והשוחקים ביותר הם גם מבחן האומץ, שאותו יש לגלות כשאתה נלחם על משהו שאתה מאוד מאמין בו. בלי זה, אין ניצחונות אמיתיים ואין הישגים אמיתיים. התוצאות כרגע, מאכזבות ביותר".
חבר'ה, תתעוררו. גם אנחנו היינו בקואליציה. נלחמנו על מה שהאמנו. חברים, חברי כנסת בקואליציה, שרים בקואליציה, תילחמו. אתם נבחרי ציבור, תילחמו למען הציבור ששלח אתכם. תודה.
597 מילים של קרן ברק. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.