אדוני היושב-ראש, חבריי חברות וחברי הכנסת היקרים, אני סיימתי לפני שבוע וחצי מסע לארצות הברית. פגשתי שם אנשים אוהבי ישראל: דמוקרטים, רפובליקנים שמחפשים את הדרך לחבר ולחזק את הקשר. אבל גם גיליתי שיש את הפלג הפרוגרסיבי בתוך הדמוקרטים, שדוחף למחיקתה של מדינת ישראל מהים עד הירדן; אני גיליתי שחלק גדול מהאמריקנים, לפחות הממשל הנוכחי, חותר להקמת שתי מדינות ולהקמת בירה פלסטינית בירושלים. את המסר הזה הם העבירו ומעבירים לממשלת ישראל – לראש הממשלה, לשר החוץ.
חברות וחברים, אני רוצה להסביר לכם במסגרת זאת מה הם מתכננים: הם מתכננים להקים קונסוליה פלסטינית בירושלים, והמטרה של הקונסוליה – היעד שהם רוצים לשים לקונסולרים שיהיו שם הוא לשרת את הפלסטינים בסדר-יומם; לבנות את התשתית לחלוקתה של ירושלים; לבנות את התשתית להרחבת הפגיעה בהתיישבות ולהקמת מדינה פלסטינית.
אני אומר לכם כראש העיר ירושלים לשעבר – אני אומר לכם שהדבר הזה הוא אסון לירושלים; זאת פגיעה קשה מאוד בירושלים. המשמעות של הדבר הזה היא לחזור לימי אוסלו; לחזור לתחושה שבה תושבים סביבנו יבינו שמדינת ישראל חלשה – היא מוכנה לעשות ויתורים. וההישגים הרבים שהשגנו בהעברת השגרירויות לירושלים, האמריקאית והאחרות – סוף-סוף הגענו למצב שהעולם מבין שאנחנו מדברים מעוצמה, שאנחנו מדברים עם ירושלים חזקה – כל ההישגים הללו בסיכון גדול.
75% מתושבי מדינת ישראל מאמינים באחדותה של העיר, ואותם 75% מבינים שאנחנו מדברים על סכנה קשה, פגיעה קשה בירושלים, ומתנגדים להקמת הקונסוליה הפלסטינית בירושלים. 90% מהמצביעים של ראש הממשלה נפתלי בנט וימינה מתנגדים למהלך; למעלה מ-80% של מצביעי תקווה חדשה מתנגדים למהלך; אני גם אומר לך ש-60% ממצביעי לפיד מתנגדים למהלך.
אז אני קורא מעל הבמה הזאת לכל אוהבי ירושלים שמבינים כמה חשוב לשמור על אחדותה לא לאפשר את המהלך. כל מה שצריך לעשות הוא שראש הממשלה ושר החוץ – בידיהם הדבר. בידיכם הדבר. ברגע שתגידו לנשיא ארצות הברית: לא לקונסוליה, הוא יקבל את הדבר. אני יודע, אני בא מארצות הברית. כשהוא יבין שעם ישראל נגד חלוקתה של ירושלים, נגד הפעולה של הקמת הקונסוליה הפלסטינית בירושלים, הנשיא האמריקאי יכבד את האמירה. כך עשינו במחנה הלאומי, כך נמשיך לעשות. בידיכם הדבר. אני אומר לכם: עם ישראל לא יסלח לכם, אדוני ראש הממשלה ושר החוץ, אם תוותרו על ירושלים. תודה רבה.
343 מילים של ניר ברקת. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.