אפשר שיהיה שקט קצת? יותר מדי רעש.
אי-אפשר ככה.
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו רוצים לדבר היום קצת על הערך החשוב ביותר בעולם היהודי, שאנחנו חיים סביבו את החיים שלנו. כפי שחז"ל אומרים, "על שלושה דברים העולם עומד: על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים". הערך של גמילות חסדים זהו ערך עליון, כשאנחנו בעצם משתיתים את העולם היהודי על העזרה ההדדית ועל הצדקה ועל החסד שכל אחד ואחד עושה. גם בפרשת השבוע שלנו אנחנו מוצאים כמה דברים חשובים בעניין הזה, ואנחנו יודעים שיש ותמיד תהיה הנקודה, שבעולם שלנו יהיה גם עושר וגם עוני. איך שהתורה אומרת, "אפס כי לא יהיה בך אביון", מצד אחד, אבל גם כן – "לא יחדל אביון" ממך. תמיד יש לנו את המצב שהיהודים נמצאים חלקם במצב של עשירים, חלקם במצב של עוני, אבל הדרישה של התורה מאיתנו היא לחיות ולעזור לאותן הנפשות הללו שנמצאות במצוקה, לעזור להן.
ואז חז"ל באים ואומרים לך את זה בכפלי מילים – דברים שבדרך כלל בתנ"ך מורים על חיזוק מאוד מאוד גמור. כשאומרים בתורה את הפסוק "כי פתח תפתח את ידך לו", לאותו עני, לפתוח – "פתח תפתח" – זה מחזק מאוד, המילים האלה, שעליך לפתוח את היד ולעזור ולתת לאותו אחד עני. או דבר אחר, אנחנו אומרים לו: "נותן תתן". אומרים חז"ל: נתון תיתן אפילו אלף פעמים. צריך לעזור לו. "העניק תעניק לו". גם הענק תעניק – הכפילות של המילה באה להורות לנו שאנחנו חייבים לעזור ולתת לאותם העניים האלה, לאותם המסכנים.
כפי שבאמת מסביר אחד המפרשים, פירוש מאוד יפה: מה זאת אומרת שאומרים "פתח תפתח את ידך לו", למה הכוונה? הכוונה היא שלפעמים באים לבן אדם: תעזור לאיזה עני או לאיזה מסכן, והוא אומר לא. הוא מראה לך את היד הקפוצה ואומר לך: כל האצבעות שוות, ושאותו אדם ילך לעבוד, להשיג שכר משלו. אומרים לך: לא, "פתח תפתח את ידך". תראה, כשאתה פותח את היד, יש הבדלי מעמדות בין האצבעות, כך גם בעם שלנו יש הבדלי מעמדות. והדבר החשוב ביותר זה שאנחנו אומרים לו: הקדוש ברוך הוא אומר לך שלא תקפוץ את ידך ולא תאמץ את לבבך. אומר הרב הירש בפירושו שהכוונה היא שהקדוש ברוך הוא לכתחילה ברא לבן אדם לב רחב, ליהודי. אל תקפוץ את לבבך – אל תתאמץ לעשות פעולה הפוכה ממה שקיבלת מבורא עולם: להיות עם לב רחב.
אנו מצפים מהממשלה היקרה שלנו: מעבירים ספר תקציב – תחשבו על המשפחות ברוכות הילדים, על המשפחות הנאנקות תחת הסבל, ותבינו שבלעדי זה שאנחנו ניתן להם את כל מה שהם צריכים, הם יכולים חלילה לקרוס. תודה רבה.
399 מילים של משה אבוטבול. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.