אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אנחנו יוצאים לפגרה וביום ראשון ראש חודש אלול. ראש חודש אלול. כתוב בזוהר הקדוש על מה שנאמר "ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים – דא היא ירחא דאלול". חודש אלול הוא החודש של התשובה, של חשבון הנפש, של ההתכוננות לשנה החדשה. ובשבת הזאת אנחנו קוראים: "ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה. את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה' אלוקיכם אשר אנכי מצוה אתכם היום. והקללה אם לא תשמעו אל מצות יהוה אלוקיכם וסרתם מן הדרך אשר אנכי מצוה אתכם היום". נשאלת השאלה למה כתוב בשני פסוקים אותו דבר? נותן לכם ברכה וקללה, הברכה, "אשר תשמעו", והקללה, "לא תשמעו". למה אני צריך פירוש ברכה וקללה? כל אחד חושב שהוא יודע מה זו ברכה ומה זו קללה.
התשובה היא – אני אמשיל את זה במשל, וחשוב מאוד להגיד את זה לצופים לפני שאנחנו נפרדים, שלא יחשבו שאנחנו עוסקים רק – כשאני מציב בפני ילד על השולחן שתי סוכריות: סוכריה אחת טובה, בריאה, עם סוכר, לא לפי הדת החדשה שסוכריה לילד זה לא בריא – כמו שחשבו בני אדם במשך אלפי שנים, שסוכריה לילד לא מזיקה והיא טעימה – וסוכרייה אחרת באותו צבע. אבל אני אומר לילד: תדע לך שפה יש רעל ציאניד. ואני אומר לו: הבחירה היא שלך, אבל תדע לך, הסוכרייה הזו טובה והסוכרייה הזו רעה. זה מה שהקדוש ברוך הוא הציב בפני בן האדם, לעומת כל החיות, הבהמות, העופות והצמחים בעולם. את כל הבריאה כולה עשה הקדוש ברוך הוא, אבל כל הבריאה צומחת וכל איתני הטבע פועלים: "משיב הרוח ומוריד הגשם", "משנה עיתים ומחליף את הזמנים" – הקדוש ברוך הוא עושה את הכול, אבל להם אין שום בחירה. לחיות ובהמות יש אינסטינקטים, אבל אין להם בחירה; האדם הוא היצור היחיד שהקדוש ברוך הוא נתן לו בחירה, בחירה בין טוב ורע. אבל בני האדם טועים ואומרים: נתנו לי בחירה להחליט מה הטוב ומה הרע, וזה האסון הגדול של האנושות.
ישנם אנשים, אדוני היושב-ראש, שיושבים בבתי הסוהר והם עשו מעשים, פשעים נוראיים, רצחו וגנבו. והם אומרים: אני חושב שאני עשיתי טוב. הם לא חוזרים בהם. למה? כי לו יש ולי אין – אלף תירוצים. יש אנשים שעשו מלחמות. עכשיו ראיתי איזה קטע על מלחמת העולם השנייה, ורואים איך עמים שלמים שילמו מחירים נוראיים על עצם המלחמה; היו החלטות נוראיות, בחירות שאלופים ומנהיגים בחרו בטעות וגרמו אסון לעמם ולכל העמים האחרים, בגלל טעויות, שחשבו שהם מחליטים מה טוב ומה רע.
לכן אומרת לנו התורה במילים פשוטות וברורות לכל ילד: "את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה' אלוקיכם". זה לא אומר שאם תשמעו בקול ה' הוא ייתן לכם סוכרייה; זאת הברכה הגדולה ביותר: ללכת בדרך התורה "אשר אנכי מצוה אתכם היום". והקללה הנוראה ביותר על האדם: "אם לא תשמעו אל מצות ה'", ואתה תגיד: אני בוחר "וסרתם מן הדרך אשר אנכי מצוה אתכם היום". זאת הקללה הגדולה ביותר. ולכן הקדוש ברוך הוא רוצה לברך את עמו בשלום, נותן לנו את חודש אלול, שנבחר בטוב, נתקרב לתורתו, נחזק איש את רעהו, "איש את רעהו יעזרו ולאחיו יאמר חזק".
אדוני היושב-ראש, אתה הרי בן העם המוסלמי שמאמין באל אחד, וכתוב בתורה: "והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי עולתיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים". כל מה שאמרתי פה נכון לכל האנושות ולא רק לעם היהודי. ובפרט לעם היהודי, שיוצא עכשיו לחודש אלול. הסכיתו ושמעו מה שאומרת לנו התורה: אנוכי נותן – הקדוש ברוך הוא נותן לכם ברכה וקללה, וייתן לנו ברכה לשנה טובה ומתוקה. תודה.
551 מילים של ישראל אייכלר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.