תודה. אני מאוד רוצה – שוסטר, אני צריכה אותו פה.
סליחה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כנסת נכבדה.
תודה. אני מאוד ארצה, אני מבקשת – חבר הכנסת ניר ברקת, אלון שוסטר, ניר, כל מי שפה, ביטן – אני נורא רוצה שתקשיבו לי עכשיו. מאוד חשוב.
היום – סליחה, ייקח לי זמן. דקה.
תודה. היום חלפו בדיוק שבע שנים מאז היום הנוראי ההוא: יום שישי, כ"ו באב, 22 באוגוסט 2014. היום הייתה צריכה להתקיים אזכרה לזכרו של דניאל טרגרמן.
נורא חשוב. היום שבע שנים בדיוק חלפו מאז היום הנורא ההוא: יום שישי, כ"ו באב, 22 באוגוסט 2014. היום הייתה צריכה להתקיים אזכרה לזכרו של דניאל טרגרמן. מכיוון שחלק מבני משפחתו בבידוד הם ביטלו את האזכרה. אני בחרתי לשתף אתכם, ושנעשה לו פה אזכרה ונזכיר אותו.
נזכיר את דניאל: דניאל נולד בט' באדר תש"ע, 23 בפברואר 2010, בקיבוץ נחל עוז. בן בכור להוריו גילה ודורון, ואח ליובל ואורי. דניאל, ילד יפה תואר, זהוב שיער ושובב, אהוב וחביב, אהב לשחק עם אחיו, אהב דמויות של גיבורי על, התחפש לספיידרמן, אהב כדורגל. כולנו זוכרים את התמונה שלו עם החולצה של נבחרת ארגנטינה. זאת התמונה שפורסמה ברשתות. תמיד עיניו זרחו משמחה, הוא ידע לחיות את הרגע, להבין סיטואציות באופן מאוד בוגר – כך הספיד אותו הדוד שלו.
בשנת 2014, ב-8 ביולי, החל מבצע צוק איתן בהפצצות מהאוויר. ואנו, תושבי האזור, יודעים שהירי הרקטי על האזור החל עוד הרבה קודם, עם חטיפתם של שלושת הנערים: גיל-עד מיכאל שאער, יעקב נפתלי פרנקל ואיל יפרח. זה היה מבצע "שובו אחים". בעקבות המבצע הזה החל ירי על העוטף.
משפחת טרגרמן, כמו עוד הרבה משפחות בעוטף עזה, יצאה מהאזור כדי לשמור על חייהם של הילדים והתארחה ביישובים מארחים. גם משפחת טרגרמן התארחה אצל משפחות ברמת נגב ובקיבוץ דורות. המשפחה, כמו משפחות נוספות מהעוטף, רצתה מאוד לחזור הביתה, אבל הם הבינו שהם חייבים לשמור על הילדים. לאחר שהוכרזה הפסקת אש, שבה משפחת טרגרמן, כמו הרבה אחרות, חזרה לביתה בנחל עוז, הופרה הפסקת האש. הגיע מטח לאזור, ולאחר שהתפוצץ פצמ"ר ליד מבנים בקיבוץ החליטה גם המשפחה להתארגן שוב ולחזור למרכז הארץ. הם היו ממש כמה דקות לפני היציאה. גילה הלכה לאסוף את המנשא של התינוק מבחוץ, וכשחזרה צבע אדום נוסף פילח את האוויר בקיבוץ נחל עוז. אני לא יודעת אם אתם יודעים – בעצם כולנו כבר מנוסים באזור – כשיש אזעקת צבע אדום, המשמעות היא שפצצת מרגמה נורית לעבר היישוב. באותו זמן דניאל שיחק עם אחיו, היו באוהל שהיה בתוך ביתם. בשניות הבודדות מרגע האזעקה ועד הפיצוץ – גילה אומרת שממש שלוש-ארבע שניות, הם לא הספיקו להיכנס לממ"ד – דניאל נפגע מרסיסים של פצצה שנחתה סמוך לבית שלהם, ונהרג במקום.
דוד של דניאל אמר שאם היו שואלים אותו איך הוא היה קורא לדניאל – הוא היה קורא לו "חצב". כי חצב זה פרח שמתחיל בפריחה מפוארת. הוא הדור, זקוף, מרשים וייצוגי בתחילת חייו. דניאל היה כזה.
בחרתי לשתף אתכם על דניאל, ולהזכיר לכולנו – א. שלא נשכח אותו; ב. שיש לנו חובה לשמור על כל הילדים האלה והמשפחות האלה, שצפוי להם עתיד מזהיר אם רק נצליח לשמור עליהם. תודה שהקשבתם לי.
488 מילים של נירה שפק. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.