דילוג לתוכן
כנסת לכולם
הכנסת ה־24 · ישיבה 51 · 4 באוגוסט 2021

הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 80) (התאמות למערכת האזרחית בענייני סדרי דין וראיות), התשפ"א–2021

גלית דיסטל אטבריאן · הליכוד

תודה רבה, אדוני יושב-ראש הכנסת. חיילי צה"ל ניצלו בעור שיניהם בזכות – באמת, הם היו תלויים על חוט השערה – בזכות ההתנגדות האפריורית של האופוזיציה. אבל חשוב לי מאוד שהציבור יבין מה הקואליציה הזאת, ובראשה המופלאים ממפלגת ימינה וממפלגת תקווה חדשה, עודדו. הם רצו, וזה באמת נבלם בדקה ה-99, על חוט השערה – הם רצו להעניק לפצ"ר יכולת כמעט אין-סופית ובלתי מוגבלת מול חיילי צה"ל.

עכשיו, אני רוצה לומר לכם משהו: הדבר הזה מעורר אסוציאציה אצלי, ואני מניחה שאצל רבים, לשם אחד: אלאור עזריה. אלאור עזריה לא היה גיבור בעיניי. אין שום גבורה בירייה של כדור באדם ששוכב מנוטרל על הרצפה. אפס גבורה. אלאור עזריה הפך לגיבור בעל כורחו ובעל כורחי, כנגד כל התפיסה המוסרית והאתית שלי, מסיבה אחת: כי אני ראיתי איך צה"ל שוכר פרקליטים בין היקרים בארץ, פרטיים; איך עמד פה, ממש כאן, שר ביטחון, ואמר "חייל שסרח" על בחור שהגיע ממקום סוציו-אקונומי קשה והפך בכל זאת לחייל מצטיין; איך כל המורכבות של הסכסוך הישראלי–פלסטיני נחתה על הכתפיים הצרות של הבחור הזה; וכדי שפקידים וכדי שמשפטנים וכדי שמפקדים עם פנסיות צבאיות ענקיות יוכלו לצחצח את מצפונם, להביט במראה ולהגיד: אני מוסרי – על חשבון הבחור הזה. אני ראיתי אותם קוברים אותו בעודו חי.

מה שהממשלה הזו – גדעון סער, נפתלי בנט, תקווה חדשה, ייאוש ישן ומפלגת ימינה – כמעט עשו, זה להעניק למגמה הזאת עוד כוח, להעניק למגמה הזאת, למשפטיזציה, שפושה בכל תחום – על חשבון האלקטורט הדמוקרטי, על חשבון רצון העם, על חשבון הקשר הייחודי הבלתי-נתפס בין עם לבין צבאו. כל מדינת ישראל, כל אזרחי ישראל שולחים את מיטב בניהם לצבא הזה, זה לא דבר של מה בכך. הם כמעט ירו בנגמ"ש הזה. הנזק שהם עשו, בין העם לבין הממשלה, לבין הפרקליטות, לבין העליון – הנזק הדמוקרטי שהם עשו זה דבר אחד; עכשיו הם כמעט גרמו לחבלה אין-סופית בין העם לבין הצבא שלו. ובדקה ה-99 הממשלה חסרת האחריות הזאת, שאין מבוגר אחראי אחד שמשגיח עליה – כי התקשורת שלהם וכל מערכת המשפט היא שלהם, לא היה מבוגר אחראי.

אני באמת רוצה להודות לחברי האופוזיציה שרקעו ברגליים ומנעו בגופם את הצעת החוק הפושעת הזאת, שהייתה ממוטטת לא רק את הציבור הלאומי אלא גם את הקשר הקדוש בין החיילים לבין העם, תודה רבה.

354 מילים של גלית דיסטל אטבריאן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.