תודה, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, כך יוצא שעוד כמה פרקים, ואת כל תורתי בנושא הקורונה אתה תלמד מפי הגבורה.
אדוני היושב-ראש, לפני חצי שעה דיבר כאן חבר הכנסת אבי מעוז. אני רוצה להצטרף לדבריו: אנחנו ביום האחרון של הכנס הזה, ואני הייתי רוצה להודות מכאן לכל העובדים המסורים של הכנסת, שעברו תקופה מאוד לא פשוטה, החל באמת במנכ"ל ומזכירת הכנסת והצוותים שלהם, והמשך – עד עובדי קבלן, שדואגים כאן לניקיון ולקפה בשבילנו ולעוד כל מיני דברים. באמת, תודה רבה מכל הלב לכולם.
אדוני היושב-ראש, באמת בהמשך לפרק הקודם אני רוצה לספר לך ולחברי הכנסת על החלומות שלי: עברתי שנה לא פשוטה בשנה האחרונה, בתפקיד שר הבריאות. שאלו אותי גם פעם באיזה ריאיון: אתה ישן טוב בלילה? ברגע הראשון נורא קסם לי לתת תשובה מצ'ואיסטית ולומר: כן, אני ישן מצוין. אבל תפסתי את עצמי ואמרתי: לא, אני לא כל כך מצליח להירדם, וכשאתה לא כל כך מצליח להירדם – גברתי חברת הכנסת מלינובסקי – – –
שלום גם לך.
היה מצוין. היה מצוין, ואם לא תפריעי לי, אני מאוד אודה לך. אתה לא חייבת להקשיב אבל חייבת לא להפריע.
אני לא יודע למה את כל כך ממורמרת ומה עשו לך החיים שאת כל כך ממורמרת, לי את ודאי לא מפריעה.
יופי. אני אשמח עוד יותר אם לא יפריעו לי.
תודה, אדוני היושב-ראש. אז כמו שאמרתי, כשקשה לישון אז יש חלומות, ואתה חולם בלילה שבבוקר, מוקדם מאוד, אתה תושיט כרגיל את היד לטלפון לקבל את העדכונים על המספרים, ופתאום אתה תראה שהמגמה התהפכה, ושאין יותר עלייה במאומתים, ואין עלייה בחולים קשים ופתאום הכול נעצר והמספרים מתחילים לרדת. וזה ודאי לא קורה, אדוני היושב-ראש. ואתה גם נזכר שאתה לא יוסף בעל החלומות, אלא אתה שר, ובמקרה שלי שר הבריאות בממשלה, שאחראי על המצב, ושצריך לקבל החלטות קשות. ואני לא נביא ולא בן נביא, וכפי שאמרתי כבר, אנחנו יוצאים לפגרה. זה לא שלא ניפגש גם במהלך הפגרה פה ושם.
כבר הודיעו לנו, בדיוק. אז אני לא אדבר על העבר וההווה, אני אדבר על העתיד. כנראה שהסגר הוא בלתי נמנע. ואני אפתיע אתכם, אבל אני, דרך אגב, לא כל כך חולק על האמירות האלה שסגר זה לא הישג. כמו שניתוח קשה גם אם הוא עובר בהצלחה הוא לא הישג – כי יש סיבה בהרבה מאוד מקרים. אני לא רופא, אדוני. העובדים הנחמדים של משרד הבריאות, בטקס הפרידה, נתנו לי תעודת כמעט רופא, אבל קיבלתי את זה בחיוך. ודאי שאני לא רופא ולא כמעט רופא, אבל אני מבין שעם רפואה מונעת נכונה ועם טיפול מונע טוב אולי, בחלק מן המקרים לפחות, אפשר להימנע מניתוח. לא היה טיפול טוב. לא היה טיפול מונע. לא היה שום טיפול. לא הייתה קבלת החלטות. היה אותו חלום שהכול יעבור מעצמו. לא. הקורונה לימדה אותנו פעם אחר פעם שהיא לא עוברת מעצמה. כמה שדוחים את ההחלטות הקלות-יחסית, כך מגיעים להחלטות קשות יותר. אני מקווה מאוד שלפחות את ההחלטות הקשות, שניתן היה למנוע, ידעו לקבל בזמן, ולא ניכנס באמת לסגר של חודשים, שעוד לא יודעים בכלל אם הוא ייתן את תוצאותיו או לא. תודה רבה.
488 מילים של יולי יואל אדלשטיין. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.