מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדיי.
מכובדיי, הנציגים של יהלומי הלומי הקרב.
הכול אותו דבר בעברית. זה בסדר, אפשר להגיד בלשון זכר וזה תופס לכולם.
אני אקריא משפט אחד שהוא החשוב מכול. לפני כן אני רוצה לומר משפט אחד מטעמי. כמי שמכירה מקרוב, ממגע אישי, את מה שאתם חווים ואת הקושי הזה, אני מבקשת מכם בקשה אחת, מכם, שיושבים כאן ומכל אלה שלא מסוגלים להגיע לכאן: תאמינו, תאמינו שאפשר לצאת מזה. אני מבטיחה לכם שאפשר. תאמינו בעצמכם, תאמינו שאפשר לצאת מזה.
אני קוראת הודעה בשם הממשלה ועל דעת שר האוצר: הממשלה, על דעת שר האוצר, מסכימה להצעת החוק ולעלות התקציבית שלה. ואני מניחה שכולנו נצביע בעד.
106 מילים של אורית מלכה סטרוק. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.