קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חברים ומשפחות שנמצאים כאן ביציע, תראו, יש מין אופוריה, ובצדק, שהחוק הזה הגיע. עבדתם קשה בשלוש השנים שאני נמצא כאן, שלוש שנים שיש לי חברות עם כל אחד מכם. אנחנו מכירים את הסיפורים, את החיים, את הילדים, אבל אני רוצה להגיד לכם שאתם יכולים להיות גאים, הרבה מעבר לחוק הזה, בדרך שבחרתם לפעול בה, בביחד שיצרתם. התחלתם במחנאות, שכל אחד משך לכיוון אחר. שנים שאתם יושבים ביחד, שנים שאתם צועקים בוועדות והקול שלכם מגיע לקצה, לחייל שיושב בשקט בבית.
עומר, לא סתם לא רציתי לדבר. אני יכול להגיד לכם שבקרוב אני שלוש שנים כאן, והיו הרבה רגעים שרציתי לעזוב את המקום הזה, כי יש שיקולים, כל אחד בוחר מה מתאים לו ומה לא. ואם ויקטור פרנקל אמר שאדם מחפש משמעות ומהות, אני מצאתי את המהות בעיניים שלכם, ברצון שלכם לעזור, ובכל פעם שאמרתם שאתם לא באים בשבילכם – אתם בסדר, יש לכם את הזכויות; אתם דואגים לחברים שלכם, אתם רוצים להציל את המתאבד הבא.
ובפעם הראשונה שנפגשתי עם הקבוצה הגדולה בז'בוטינסקי ברמת גן כמעט רבתי מכות עם עומר. הוא חשב שאני מאבטח של חבר כנסת, ובסוף זה נגמר בטוב. אבל אני שמח שישבנו, ואמרתי לכם: לפני שמתחילים לדבר, אתם רואים את הבובה התלויה שם עם המדים של צה"ל? אם אתם רוצים שנדבר, בואו נוריד את הבובה הזאת, כי אתם בחרתם בחיים, והבובה הזאת של חייל תלוי מסמלת את המוות, ובאותה שנייה הורדתם את הבובה. ואמרתי לכם: בואו נעביר את האוהלים האלה לכנסת, למקבלי ההחלטות, לא לאגף השיקום. אסור להפריע לאנשים הטובים שנמצאים שם, שנמתחו עד קצה גבול היכולת שלהם.
וזה חוק חשוב, ואנחנו נראה אולי בעוד כמה חודשים או שנים את ההשפעה שלו, אבל כבר מחר בבוקר אנחנו צריכים לדאוג לקצר את זמני ההמתנה באגף השיקום. יש 85,000 פצועים ופצועות בגוף ובנפש; יש רק 100 עובדים סוציאליים. שלוש שנים, ארבע שנים, זה מספיק זמן כדי להוסיף כוח אדם. יש רופא אחד שמטפל ב-3,900 פצועים. זה לא הגיוני. זה לא הוגן.
ואנחנו יכולים להיות מאוד מאושרים מהחוק הזה, אבל אנחנו יכולים גם להסתכל כל אחד בסתר ליבו ולהגיד אם פעלנו בשנים שאנחנו נמצאים כאן בשביל אותם לוחמים גיבורים ששלחנו לקרב. התשובה היא לא. וצריך להילחם בשבילם. ולילדים שנמצאים שם למעלה, אתם יכולים להיות גאים בהורים שלכם, כי לב שבור – אפשר להרכיב אותו מחדש. והגיבורים שנמצאים כאן גרמו להרבה מאוד חיילים – אני אומר לכם, הרבה מאוד חיילים – לראות את התקווה. הם הציתו את הבעירה הפנימית שלהם. אתם עשיתם עבודה מדהימה הרבה יותר מכל האנשים המכובדים שנמצאים כאן. אתם נלחמתם, באתם לכאן יום-יום, ישנתם שם באוהל בגשם ובשמש ולא ויתרתם. ואני גאה בחברות. ואני מקווה – אמרתי לכם שאני אוריד את החליפה הזאת ואני אחזור לטי-שירט השחורה – שאנחנו עדיין נמשיך להיפגש ולהיות חברים, כי יש כאן משהו מעבר.
אני מצטרף לתודות. לא צריך לחזור על השמות. כולם עשו עבודה מאוד יפה. אם יש משהו שאני גאה בו – שנתתם לי את התקווה, ואני חושב שפגשתם אותה גם בעיניים שלי. אני אוהב אתכם ואת המשפחות שלכם. תודה לכם.
482 מילים של ירון לוי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.