תודה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, גיבורי הקרב, יהלומי הקרב, המשפחות, מהי שעת רצון בבית הזה? שעה שבה אנחנו מצליחים לממש את השליחות שלנו למען העם, למען האזרחים. שעת רצון היא במיוחד כשיש בשינוי הנעשה תיקון מציאות ועוול אמיתי, כזה שבעזרת השם ישנה חיים. לא כל תיקון מציאות זוכה כאן, בבית הזה, לתמיכה מקצה לקצה, וכשזה קורה אז אין ספק שהוא גם מקדם יותר אחדות בעם ישראל, יותר אמון בנבחריו.
ועוד יותר גדולה השעה כאשר לשינוי שותפים אתם, האזרחים והאזרחיות – אתם, שלקחתם אחריות במלחמה על ביטחוננו, תחילה כשבחרתם להיות לוחמים ותומכי לחימה; אתם, שלקחתם שליחות להגן על הבית, להגן על כולנו, שוב התייצבתם למשימה, והפעם בעבור עשרות אלפים, גם נשים, גם גברים, שהיו חיילים וכאלה שעודם חיילים, ואתם בתוכם, שזקוקים למדינה שאותה אתם כל כך אוהבים. אפשר שקט שם?
אתם, שכל כך זקוקים למדינה שאתם כל כך אוהבים, שהקרבתם למענה, למעננו, וכל שביקשתם מאיתנו בבית הזה, שכמו שאמרתם "הינני" אנחנו נהיה כאן בשבילכם, שנדע להכיר ולהוקיר ולעטוף את מי שנפשו חזרה מצולקת ופצועה מהמלחמה. וכפי שאמרתי אתמול, כשקולות התותחים נדמו, קולות הנפש שלכם החלו להישמע, ויש לזה שם. קודם כול, בשבילי זה גיבורי הקרב, ובשפה המקצועית, כפי שניסחה היועצת המשפטית לכנסת, "הלומי הקרב". מה שמוגדר עכשיו יהיה קיים לא רק בנפשכם אלא גם במטריה המקצועית, ומשם תיגזר כל פעולה, כל סיוע, כל מעטפת ועזרה, וברוך השם, גם קיבלנו תשתית בחוק. ולא, לא, אנחנו לא שוכחים את המשפחות של הלומי הקרב, אתכם ואתכן בני ובנות הזוג, את הילדים המהממים וההורים שלא נמצאים כאן, אתם, שמתמודדים עם אירוע שהוא משנה חיים. ואפשר, אפשר, להתמודד עם זה.
ומשהו ברמה האישית שכבר כולכם הבנתם, לא משאירים ולא מפקירים אף אחד מאחור ולא מבדילים בין דם לדם. וכשחיילים בודדים, חסרי עורף ועולים חדשים ובני עולים שנתקלים בקשיים שפתיים, מוגדרים, הילדים שלהם מוגדרים הלומי קרב – אנחנו ביחד נדאג שהם לא יהיו בודדים, שהם לא יתקשו. אנחנו המשפחה שלהם.
בהזדמנות הזאת אני רוצה להודות גם לחברי חבר הכנסת עודד פורר, שהיה מנכ"ל משרד העלייה והקליטה, ונלחם איתי על הסעיף הזה. תודה לכם, חבורה מופלאה של גיבורי קרב, פורום נכבד. התאהבנו בנפש שלכם. תקשיבו, התאהבנו בנפש שלכם, במיוחד בימים הרבים שהגעתם לכאן. לימדתם אותנו שיעור בהקרבה, בהתמדה. תודה לכם ולמשפחות שלכם. גיא, יום הולדת שמח.
ולבסוף אני רוצה להודות לחברים שלי בוועדת הכנסת. תחילה לך, היושב-ראש אופיר כץ, הבטחת וקיימת, על הקשב שלך לאחים ולאחיות, על השותפות והקשב לכל התיקונים. אופיר, תודה רבה לך. זה לא מובן מאליו. תודה למירב בן ארי, מרכזת האופוזיציה. תודה לך, מיכל וולדיגר, שמי שמכיר אותך יודע שזה לא התחיל רק עכשיו. את האימא של מתמודדי הנפש, והתיקונים היו פה לאורך הרבה מאוד מאוד שנים, ובפרט גם עכשיו, למען הלומי הקרב. תודה לשגית אפיק, היועצת המשפטית. להביא כזה חוק בזמן כל כך קצר, אדוני היושב-ראש, זה דורש מיומנות של הסכמות, בלי לגרוע ולהחסיר, אלא ממקום של להוסיף.
אנחנו לא קלים, אבל את מגלה המון קשב ובעיקר הרבה רגישות לציבור, ולא רק בחוק הזה. אז שגית, תודה רבה על המקצועיות ותודה רבה שבזכותך הרבה מאוד חוקים הצליחו. תודה.
486 מילים של פנינה תמנו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.