רק רגע, שנייה. אתמול מאוד התרגשתי, רק רגע, בסדר? סליחה. זה – לא הצלחתי. סליחה.
סליחה, רגע. כתבתי ואני לא רוצה - - -
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אבל בראשונה לכם, הלומי הקרב, גיבורי ישראל, ובני המשפחות שלכם, בחודשים האחרונים התחברתי מאוד לעולמכם, נפגשתי איתכם, לוחמי גיבורי ישראל, עם בנות הזוג שלכם, עם ההורים שלכם, עם אנשי המקצוע, הקשבתי לסיפורים, לכאב, אבל גם לתקווה, ובעיקר הבנתי דבר אחד: הפציעה הזאת לא מסתיימת בשדה הקרב; היא ממשיכה ללוות אתכם ולעיתים גם את כל בני המשפחה שנים ארוכות. הצעת החוק שתעבור היום בעזרת השם היא צעד חשוב. היא מעניקה הכרה ייחודית להלם קרב, מחייבת התאמת טיפול ומקימה ועדה שתוכל לתת מענה למקרים האלה. זהו תיקון חשוב, אבל הוא רק תחילת הדרך.
לפני כחודש ביקרתי בחוות נעלה שבאפרת, מקום מיוחד שמעניק שיקום ללוחמים המתמודדים עם פוסט-טראומה. ראיתי שם משהו שלא תמיד רואים: ראיתי לוחמים שחוזרים לנשום דרך העבודה באדמה, דרך הטיפול בבעלי החיים, דרך קהילה שמקבלת אותם בלי לשפוט ובלי להיבהל. אבל יותר מכול ראיתי שמי שמקבלים שם חיבוק הם לא רק הלוחמים אלא גם בני המשפחות שלהם. בחוות נעלה מבינים שהלום הקרב הוא לא יחידה עצמאית; יש לו משפחה, יש לו אישה, יש לו ילדים, יש לו הורים, יש לו אחים.
ראיתי לוחמים שחזרו לנשום דרך העבודה, דרך הטיפול בבעלי חיים, אבל ראיתי, אמרתי לכם, גם את הטיפול במשפחות. כי הלם קרב, חבריי, אינו פוגע רק באדם שנלחם – הוא נכנס הביתה, הוא פוגש בן או בת זוג, הוא פוגש ילדים, הוא פוגש הורים. הוא רואה את המשפחה כולה שמתגייסת למערכה החדשה. שפתאום מגיע מישהו שהם הכירו והוא היה האיש הכל-כך חזק, המנהיג, המוביל, ופתאום השבר, צל האדם הזה. לכן, לצד החקיקה אני רוצה לומר: ראיתי שם אבא שעומד לצד הבת שלו ופתאום הוא חוזר להיות משמעותי עבורה – בדיוק את הדברים האלה שאיבדנו.
אני רואה את החיבוק הגדול שם לחבר הכנסת אופיר כץ, שבהחלט ראוי לכל החיבוקים שבעולם, שבאמת פועל במסירות, עם כל הנשמה. אני רואה גם את חבר הכנסת ינון אזולאי, שבאמת, הלב והנשמה שלכם במקום הנכון.
לכן, לצד החקיקה החשובה הזו, עלינו להמשיך ולפתח תפיסה הוליסטית של שיקום, תפיסה שמבינה שהצלחת הטיפול בהלום קרב תלויה גם בחוסן של המשפחה סביבו, שעלינו לחזק גם את בת הזוג שמחזיקה את הבית, את הילדים שמתמודדים עם מציאות מורכבת, ואת ההורים, שנושאים איתם דאגה בלתי פוסקת.
אני מבקשת להודות לכל מי שפועל במסירות למען הלומי הקרב, וכמו שאמרתי, ליושב-ראש הקואליציה ומגיש החוק חבר הכנסת אופיר כץ ולחבר הכנסת סעדה. אני רוצה להודות לחברת הכנסת מיכל וולדיגר, שבאמת במסירות אין קץ פועלת לילות כימים - -
- - עבור מתמודדי הנפש, וראינו את זה פה ממש ניבט מכל שם ומכל מפגש ומכל מבט, באמת, מכל הלב והנשמה.
גיבורים שלנו, אתם יצאתם לקרב כדי להגן עלינו. עכשיו תורנו להילחם עבורכם, להעניק לכם לא רק זכויות אלא גם תקווה, גם חיים; לא רק שיקום של פציעה אלא שיקום של המשפחה כולה.
אני רוצה לומר תודה גם ליועצת המשפטית של הכנסת שגית אפיק. אני לא יודעת אם היא נמצאת פה, אבל אני ראיתי איך באמת היא פועלת ועובדת כדי שהדבר הזה יקרה, ובאמת מבינה את הצורך של זה. ויש אדם מיוחד, שכנראה את השם שלו אתם לא תשמעו. קוראים לאיש הזה ניצן מור. אני יודעת שאת השם הזה מכירים הלומי הקרב, מי שהיו באוהל. ניצן היה איתם שם לילות כימים, פעל, עשה, דאג כל הזמן. חברי הכנסת, הוא כל הזמן שלח לנו: בואו, תראו, תהיו, היום יש ערב כזה, היום אני עושה להם ערב כזה. ניצן מור, צדיק יסוד עולם, אחד מל"ו הצדיקים של הדור הזה, שהיה שם בשקט - -
- - בצניעות ובענווה. תודה רבה.
581 מילים של לימור סון הר מלך. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.