תודה רבה, אדוני היושב בראש. כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, יהלומים יקרים עד מאוד, בכל פעם שמדינת ישראל קוראת להגנה על גבולותיה מתייצבים הלוחמים והלוחמות שלנו ישר בחזית, כתף-אל-כתף. כל אחד ואחת מהם יוצא מתוך תחושת שליחות עמוקה ומוכנות להקריב את היקר מכול. בשובם מהקרב יש מי שזוכים לחזור אל שגרת יומם, אל משפחתם, אך ישנם גם כאלה שעבורם המערכה לא באמת הסתיימה עם שוך הקרבות. הפציעות שלהם לא תמיד נראות לעין, אך הן חורכות את הנפש. הם הגיבורים שהגוף שלהם חזר הביתה אך העיניים, הנשמה שלהם, נותרו שם, בשדה הקרב. הם מפרפרים בלילה מסיוטים, קופצים מכל רעש קטן וסוחבים איתם מראות ששום אדם לא אמור לשאת. לצידם אנו פוגשים פצועים ומתמודדים גם עם פציעות קשות בגוף ולא רק בנפש – פגיעות קוגניטיביות ומוטוריות מורכבות שמשנות את מסלול חייהם ואת חיי משפחותיהם מהקצה אל הקצה.
כשנכנסתי לכנסת – זו הקדנציה הראשונה שלי – דרכתי בשערי הכנסת, ותפס אותי חברי חבר הכנסת מיכאל ביטון ואמר לי: הדבר החשוב ביותר שצריך לדאוג לו בכנסת ישראל זה יהלומי הקרב. אנחנו נקים ונפתח שדולה שתטפל ביהלומים, במשפחות שלהם, בילדים, בבני ובנות הזוג – אותם גיבורים שחזרו מהקרב והנפש שלהם נשארה עם אותה התמודדות – והוביל בשדולה הזאת שורה של מהלכים חוצי מפלגות. הנושא שלכם הוא לא נושא פוליטי, הוא לא של הקואליציה, הוא לא של האופוזיציה – הוא של עם ישראל כולו.
בשדולה קיימנו דיונים על החוסן הנפשי, על תגובת הקרב, ה-PTSD. יזמנו דיוני חירום מטלטלים מאוד בעקבות גל ההתאבדויות, שהחל כבר לפני שלוש שנים, הרבה לפני 7 באוקטובר; סיירנו בבתי הלוחם, במרכזי השיקום; עמדנו מקרוב בחדרי הטיפול ובשטח כדי להביט לכם, למשפחות שלכם, בעיניים, והבטחנו לכם כבר ביום הראשון: אתם נלחמתם למעננו, ועכשיו תורנו להילחם עבורכם.
הצעת החוק שאנחנו מאשרים היום, תיקון מס' 35 לחוק הנכים, היא אבן דרך היסטורית בתיקון החוב המוסרי של מדינת ישראל. את הצעת החוק הזו יזמו חברים מהקואליציה ומהאופוזיציה – סעדה, אילוז, פסל, טור פז, פרקש הכהן, וולדיגר – והובילו באמת להצליח במהלך הזה, שהוא מהלך היסטורי שקרה בזכותכם, בדחיפה שלכם. ארבע שנים אני נמצא פה, ולא היה יום אחד שלא היה לכם נציג אחד בכל הוועדות של הכנסת כדי לדרוש את המובן לכם מכול. בהובלה של יו"ר הקואליציה אופיר כץ, בתמיכה והובלתה של מרכזת האופוזיציה מירב בן ארי, ובניצוח על המלאכה של היועצת המשפטית לכנסת שגית אפיק, ההערכה וההוקרה למתמודדים עם תגובות קרב הגיעה, מעוגנת לראשונה בחקיקה, ומעגנת את המושגים "הלם קרב" ו"נפגע הלם קרב", ומחייבת את אגף השיקום להעניק טיפול מותאם וייעודי לנפגעים.
החוק מקיים את הבטחתנו ומעגן את פעילותה של הוועדה למתן סיוע לפנים משורת הדין בראשות שופט. ועדה זו תפעל ברגישות ותוכל להעניק סיוע לפצועים במקרים חריגים ובנסיבות מיוחדות וקשות גם לבני משפחותיהם של מתמודדי הפוסט-טראומה, תגובת הקרב, נפגעי הנפש והמתמודדים עם המצוקה הקשה ביותר של הנכות הזאת.
חבריי, החוק הזה הוא שלב אחד בתוך מערכה כוללת שאנו מנהלים יום-יום – בשדולה, בכנסת, בוועדות; נלחמים בכל חזית שפוגשים את הגיבורים, היהלומים היקרים שיושבים כאן ביציע. במסגרת הפעילות של השדולה פעלנו למען מאות פצועי הראש החדשים של המלחמה הזאת; דרשנו להתיר ולפזר את הביורוקרטיה המתישה של הכרה זמנית לפגיעות שאינן זמניות; נלחמנו למען המתמודדים שנעזרים בכלבי שירות, והעלינו את המודעות ביחד איתכם בקמפיין גדול מאוד, שחצה – אני אומר, גם מפלגות וגם בעלי עסקים, וגם בזה יש עוד הרבה מה לתקן, במודעות הזו שלכם שמגיעים עם הכלבים לבתי העסק ולא תמיד מבינים, לאוטובוסים, והנהגים והאזרחים לא ממש מבינים מה זה הכלב הזה, אבל הכלב הזה מציל לכם את החיים ושומר לכם על השגרה.
יהלומי הקרב היקרים, דאגנו גם בחקיקה הזאת, בזכות הסיוע של יו"ר הקואליציה, לתוספת תקציב להבטחה והעדפה לפרנסה ולשגרה. קידמנו העדפה לנכי צה"ל ופצועי צה"ל במכרזי המדינה, כדי שגם תוכלו להתפרנס בכבוד. נאבקנו להסרת החסמים הביורוקרטיים לקנביס רפואי גם עבורכם וגם עבור נפגעי 7 באוקטובר, והבאנו לקריאה שנייה ושלישית גם את החוק שיעגן את יום ההוקרה של מדינת ישראל לפצועי מערכות ישראל, כדי שהמדינה כולה תעצור, תסתכל לכם בעיניים ותצדיע לכם. יהלומי הקרב ובני משפחותיהם הם הגיבורים שממשיכים להילחם מדי יום ביומו בתוך הבית, אבל אנחנו כאן לא נשקוט, לא נעצור ולא ניתן לביורוקרטיה לנצח את מי שניצחו עבורנו בשדה הקרב.
אני רוצה שוב להודות לכל השותפים לדרך, כל אחד בדרכו, כל אחד בתחומו: ליוזמים הנוספים של החוק החשוב הזה, לחברי הוועדות, למשפחות, ללוחמים שמלווים אתכם ומעניקים לנו את הכוח להמשיך לסייע לכם.
ולכם, יהלומי הקרב, אני מצדיע. תודה רבה.
697 מילים של יצחק קרויזר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.