קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
ראיתי היום שהטרנד בקרב הקואליציה זה להסביר בכל מקום איך הסיפור הזה של הרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים זה בהסכמה. זה הכול בהסכמה בכלל. עכשיו, אני באמת באמת שואלת אתכם ואתכן: האם אנחנו לא למדנו כבר את הבעייתיות של המונח "הסכמה"? שהסכמה היא רלוונטית רק כשבאמת מדובר בשני אנשים באמת בגובה העיניים, ולא כשאחד בא עם כזה גודל, כוח ואפשרויות בחיים, והשני – או במקרה הזה הרבה פעמים זה יהיה השנייה – עם הרבה הרבה פחות, ואז, איך לומר, ההסכמה היא פחות חופשית? מילא אם היינו אומרות: בסדר, יבואו שניים לבית הדין ויגידו: אנחנו רוצים להתברר אצלך. את זה, אגב, אפשר כבר היום. יש מלא בתי דין פרטיים שעושים את זה בשמחה. אני לא יודעת על מידת ההצלחה, אבל הם בהחלט עושים את זה. לא ברור למה המדינה צריכה לשלם על זה, היא לא משלמת על בוררויות אחרות. אבל מה שמדובר פה זה שגם אם יבוא אחד משני הניצים לבית הדין ויגיד: אני רוצה לעשות בוררות עם ההוא, אז בית הדין ישלח אליו מכתב, אל ההוא או אל ההיא, במקרים רבים – וזה אותו בית דין שלא מכיר בשוויון של ההיא, כן?
אז איזו הסכמה יכולה להיות מלכתחילה בין מוסד שלא מכיר בשוויון לנשים, שפוסקים בו אך ורק לגברים; אך ורק גברים, שלא פוסקים לפי החוק של מדינת ישראל אלא לפי הלכה – תלוי מה השעה, מה מצב הרוח, מי הפוסק החביב עליך, מאיזו מאה, מאיזה חלק בעולם. איזו הסכמה יכולה להיות בין זה ובין אישה, שכאמור, לא מכירים בשוויון שלה, בזכויות שלה לשוויון והזכויות שלה לפי החוק הישראלי בהכרח? או בין סתם מישהו ששומר מצוות כמו הדיינים – או לפחות, בוא נגיד, לא נספור, תרי"ג, כמה תרי"ג, לא משנה, בסדר, אבל נגיד שהוא בעיקרון הולך עם כיסוי ראש – לבין מישהו שלא הולך עם כיסוי ראש?
לא כל שכן, מישהו או מישהי שהם, רחמנא ליצלן, לא יהודים, ונאלצים למצוא את עצמם משלמים את מחיר מה שהקואליציה הזאת חושבת שהוא הוא הזהות היהודית. כי חוסר הביטחון המטורף ולחלופין הניצול המשוגע של הסנטימנט הציבורי שרוצה להיות יהודייה, מביאים אותנו לזה.
עוד שחיתות. עוד מדינת הלכה. עוד פחות דמוקרטיה ועוד יותר כפייה על יותר חלשות ויותר חלשים. אל תגידו לי הסכמה.
349 מילים של מרב מיכאלי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.