קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני, אתה בטח מכיר את המשנה במסכת אבות: "אהוב את המלאכה, ושנא את הרבנות". יש לי טענה פה לקואליציה. אתם מקיימים רק חצי. את "אהוב את המלאכה" אתם לא עושים. ואללה, אנשים פה לא עובדים, אבל משתלם לא לעבוד. אז את "אהוב את המלאכה" אתם לא מקיימים; את החצי השני אתם מקיימים למהדרין: "שנא את הרבנות". אין דבר שאתם עושים שלא גורם לשנאת השררה הדתית, אין. המשנה, מה היא אומרת? "שנא את הרבנות" – רק ניתן לה חסד – להתרחק משררה, מכבוד, מתפקידים רשמיים, להעדיף עבודה אמיתית על פני פרנסה שנשענת על הציבור. אבל כשהרבנות, השררה הדתית, הופכת ממלאכה לכלי לשליטה, אז היא מפסיקה לשרת את הציבור.
והינה, קיבלנו השבוע שתי תזכורות; קודם כול מתקיים בליץ, אדוני היושב-ראש, בליץ, בשבועות האחרונים, של מפלגת ש"ס, לבחירות לרבנות בכל הערים הליברליות בישראל – בהוד השרון, בקריית אונו, רצו גם בתל אביב. נבחרים מועמדים שאין להם חיבור לאורח החיים של רוב התושבים, לא בציונות, לא בשירות, בטח לא בליברליות ופלורליזם, אז איזה מין שירות ציבורי זה? מה מקיימים? "שנא את הרבנות". מי נבחרים להיות רבני ערים? מקורבים, אנשים עם שמות משפחה זהים, חבר מביא חבר, אבא מביא בן, ככה בוחרים רבנים, אבל זו לא דרכה של תורה.
ואם זה לא מספיק, אותם אנשים שמדברים בשם הדת ורוצים להכפיף תחתיה את כולם העבירו פה אתמול בלילה חוק שכל-כולו מביא לשנאה דתית. הרי כולם יודעים, כל ה"כאילו" הזה שכל כותבי הימין הדתי כותבים פה: לא, לא, זה בהסכמת שני הצדדים – אה, באמת? ומה קורה אם משכיר הדירה אומר לשוכר: התנאי לשכירות אצלנו הוא שאנחנו נדון בפני בית דין רבני? מה הוא יגיד?
הוא לא חייב? אבל מה לעשות, יש כשל שוק. מה קורה כשבעל אומר את זה לאישה? מה קורה כשקהילה אומרת את זה לאנשיה? זה שוק חופשי כמו משק החלב ומשק הלול, בדיוק אותו דבר, נכון, אילוז? בדיוק אותו דבר. שוק חופשי, רק הוועדים שולטים. מה האירוניה פה? שהחרדים מבקשים מאיתנו חופש מצפון לקיים משפט לפי אורח חייהם. החרדים מבקשים, אבל כשהציבור מבקש מהם, נגיד, להתחתן לפי אורח חייו, לנסוע בקהילות חילוניות בשבת, לעשות כשרות שאנשים יוכלו לבחור בה, לעשות נישואים אזרחיים למי שמתאים לו – לא, עד כאן, פלורליזם נגמר כשזה לא מתאים לחרדים. ולכן, בתי דין רבניים שיכולים לדון בנושאים אזרחיים זה עיוות דמוקרטי, ומה שקורה פה שוב זה שאלה שנושאים בנטל, כורעים תחת הנטל, מרגישים שהרבנות שנואה עליהם. תודה.
384 מילים של משה טור פז. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.