קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב בראש, חברי וחברות הכנסת, האמת, כולנו ידענו שבשנה הזו, מתחילת השנה נכנסנו לשנת בחירות ואנחנו נראה הרבה דברים מוזרים מעכשיו עד הבחירות הבאות. אבל לא חלמתי שאני אשב ואצפה בלא פחות ולא יותר משר האוצר מגן בחירוף נפש – על מי? על העניים, שיוכלו לקנות, שיוכלו להעלות את האפשרות שלהם, את הצריכה שלהם. כאילו שלוש שנים וחצי צרחנו כולנו על העלייה במחירים, דיברנו על יוקר המחיה, ביקשנו שיהיה פיקוח על המחירים – והשר, או בעצם שני השרים האחראים לנושא, גם שר האוצר וגם שר הכלכלה, לא עשו מאומה. באותה הצעת תקציב שמגישים עכשיו הוא נלחם ואומר שעשה את זה עכשיו למען האנשים שאין להם את היכולת לצריכה אמתית, ובאותה הצעת תקציב הוא מעלה כל מיני מיסים שיפגעו גם כן בכיס של האזרח הפשוט ויפגעו ביכולת הצריכה שלו.
אבל מה לעשות, כשאתה מסתכל על אחוז החסימה מלמטה הדמיון שלך נותן לך לחשוב שאם תגיד כמה סיסמאות פופוליסטיות מעל הדוכן הזה, הציבור כן יאמין ויחשוב שאתה איזה רובין הוד שבא להציל אותו, לקחת מהעשירים ולהעביר לעניים. האמת – זה לא קורה. אתה לא לוקח אלא מהעניים, לא לוקח אלא מהאנשים שמנסים להתפרנס בכבוד ולדאוג לעצמם ולביתם. אתה פוגע בהם באופן ישיר ואתה שם את זה תחת הכותרת כאילו אתה נותן להם איזשהו פטור ממס.
שבענו מפופוליזם זול. מי שהיה רוצה לדבר על יוקר המחיה ולעזור לאנשים היה צריך להתעורר לפני שלוש שנים, לא להפיל ולהשית מיסים על האנשים ולא לגנוב מקופת המדינה כדי לפזר על הסכמים קואליציוניים ולהחזיר את זה בצורת מיסים על האזרח הפשוט. אנחנו לא קונים את זה, אנחנו לא נקנה בדיוק כמו שאתה רוצה, ואנחנו נפעל נגד הצו הזה.
262 מילים של עאידה תומא סלימאן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.