קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, זה נושא שגם אתה תבין ותדע שאי-אפשר לתת לו שלוש דקות.
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת.
בשנים האחרונות מציאות החרמות וההדרה החברתית בבתי הספר הפכה למגפה, והיא חלק אינטגרלי משגרת יומם של הילדים שלנו, של בני הנוער. בוועדה לזכויות הילד בראשותי חשפתי כי לאורך שנת 2024 הגיעו 947 ילדים לחדרי המיון בניסיון לאובדנות. 948 ילדים – אלה מדווחים, יש כאלה שלא מדווחים בכלל – ורובם המכריע הגיע לחדר המיון לאחר ניסיון אובדנות כי הם נקלעו למצוקה חברתית, והמגמה הזו רק הולכת ומחריפה. צריך להבין שמאחורי המספר הזה עומדים ילדים שמציאות חייהם הפכה להרסנית, שעולמם חרב עליהם. זה לא סוד ששמתי לעצמי מטרה להילחם בתופעה הקשה הזו, גם בחקיקה וגם באמצעים חוץ-פרלמנטריים.
בחודשים האחרונים אני עוברת עיר-עיר במדינת ישראל כדי לדבר עם ראשי ערים ועם כל מי שצריך כדי שהמגפה הזאת תימחק. פיתחנו מודל לצד עיריית חולון, בשיתוף פעולה מדהים של ראש העיר שי קינן והיועצת שלו מירב אוחנה, שלא משאירים אף ילד לבד. במפגשים שאני עורכת עם ראשי ערים, מנהלי אגפים, מנהלי רווחה, שירות פסיכולוגי וכו', אני לא רק מספקת כלים לצוותי החינוך לזהות מצבי חרמות בשלב מוקדם, אלא מקבעת תפיסה חדשנית שבמסגרתה התלמידים עצמם הופכים להיות שומרי סף. התלמידים עצמם הופכים לסיירת שמזהה את זה בין החברים שלהם. התפקיד שלהם זה להבחין בילדים הללו, המוחרמים, להקשיב להם, לתמוך בהם, לפעול יחד – מורים, הורים וילדים – כדי למנוע את זה.
אחת המטרות המרכזיות שלנו היא להטמיע בתודעה החינוכית שהקהילה הבית-ספרית היא מערכת אחת וכל ילד הוא חשוב. אני מבקשת להודות לעמותת כנפי דרור ולמכון תעצומות, שמלווים אותי במפגשים החשובים האלה, שהם מפגשים שבונים יחד מודל להצעיד מועצות מקומיות ועיריות לדרך הנכונה, לדרך הבריאה.
עד עכשיו עברנו את חולון, אור יהודה, בית שמש, חריש, אליכין, גדרות, באר טוביה, חוף הכרמל, רמלה, מגדל העמק, חדרה, רמת ישי, יקנעם, ערד – והיד עוד נטויה. אני קוראת לכל ראשי הרשויות שטרם הצטרפו לתוכנית הזו: היא לא רק חובה חינוכית, היא מייצרת זכות לפתח כלים אפקטיביים ולמנוע את החרם הבא, לברוא חמלה בכל מקום שבו אנחנו פועלים. אני מדברת עם הילדים הללו יום-יום, אני מודעת לגודל המצוקה והכאב. אין לאף אחד מאיתנו פריבילגיה להשאיר אותם מאחור.
חבריי חברי הכנסת, אנחנו בט"ו בשבט. זה הזמן שבו אנחנו מעמיקים שורשים, משקים את האדמה, מטפחים צמיחה. בדיוק כמו שבטבע כל עץ מתחיל כשורש קטן והופך לענף שמניב פירות – לכן החברה שלנו צריכה להבין שכל ילד שמרגיש שייך ומוערך, כל ילד שלא סובל חרם, הוא שורש שיגדל ויצמיח חברה בריאה ומאוחדת. תודה רבה לכם.
הלוואי שהאופוזיציה גם תצטרף. יש אנשים מקסימים, שיצטרפו אליי ליוזמה. ירון עושה את זה הרבה. גם דוידסון.
416 מילים של קטי קטרין שטרית. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.