הצעת חוק התקנים (תיקון מס' 21) (אימוץ הוראות מחייבות החלות בארצות הברית), התשפ"ו–2026

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אני רוצה לחזור לחוק ההשתמטות. אני רוצה לספר לכם על התחושות הקשות של מי שיושב בוועדת חוץ וביטחון וקורא את סעיפי החוק. אני רוצה לספר לכם על הבכי והנשימות העמוקות של המשפחות השכולות; אני רוצה לספר לכם על אנשי המילואים, על פצועי ונכי צה"ל והלומי קרב שמגיעים לשם, זועקים לשמיים ומספרים על הקושי שהם חוו; אני רוצה לספר לכם על קציני הצבא שמגיעים, יושבים מכונסים בתוך עצמם, ומותקפים על ידי פוליטיקאים, כי הם אומרים את האמת – צה"ל זקוק לחיילים.

אני רוצה לספר לכם על הפוליטיקה הזולה שמשתלטת שם; אני רוצה לספר לכם על זה שאנחנו יושבים, כל חברי יש עתיד וחברי האופוזיציה וגם הקואליציה, שעות על גבי שעות, ימים על גבי ימים, דנים בחוק הזה ומתווכחים, ובסוף היום מסתבר שקבוצה של עסקנים חרדים מגיעה לחדרו של יושב-ראש הוועדה, והם יושבים, כשבתקשורת מדברים על הניסיונות שלהם לכופף את היועצת המשפטית של הוועדה ולהוציא ממנה הבטחות שבעתיד יוכלו להתגמש ולדבר.

כל מה שאנחנו עושים, חברי יש עתיד, זה שמים פעמינו לוועדה. כמצוותה של היועצת המשפטית של הכנסת, שבחוות דעתה כותבת שלא יעלה על הדעת שדיונים על החוק הזה ייעשו בחדרי חדרים, או שלא יהיו פתוחים לפני כל חברי הוועדה. והינה החוק שמדבר על הנשמה היתרה של המדינה הזאת, על חייליה, על צבא ההגנה, על הגיבורים שלנו, הופך להיות למרמס תחת רגליהם של עסקנים. כשאנחנו מגיעים לשם ונכנסים ברשות – כן, אומנם כעוסים – אנחנו מואשמים בהתפרצות? אויה לנו, התפרצנו לחדר הישיבה? ויוצאות הודעות: אוי ואבוי, מה עשו חברי האופוזיציה, התפרצו לחדר הוועדה. נכנסנו ברשות ונמשיך להיכנס ברשות על אפם ועל חמתם של כולם.

החוק הזה לא יעבור, לא יעבור בכנסת ישראל. הבושה הזאת – לא נחזה בה. הדבר הנורא הזה שנקרא חוק ההשתמטות, המפלה בין דם לדם, לא יקום ולא יהיה, לא בכנסת ישראל ולא בעם ישראל. אני רוצה להודות לאנשי הקואליציה שבאים ואומרים בוועדה בריש גלי: לזה אנחנו לא נצביע. זה הרגע היחידי של ניסיון לשיתוף פעולה בכנסת השסועה הזאת, שמכירים בחצי ומהחצי האחר מתעלמים. אבל יש רגעים שהם מעל הפוליטיקה. החוק הזה לא יעבור. תודה, אדוני.