קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
בדרך כלל שר המדע הוא שר רציני, אז היא באה ומכבדת אותנו כאן.
כבוד יושב-ראש הישיבה, חבריי חברי הכנסת, כבוד השרה, שאם שאמי הוא ילד בן 16, בן יחיד למשפחתו. הוא נרצח מירי שוטרים ב-9 בינואר בתוך חצר ביתו – כן, בתוך הבית, המקום שאמור להיות הבטוח ביותר לילד. מהסרטון שנמצא בידי המשפחה עולה תמונה קשה וברורה. גם אני צפיתי בסרט. הילד לא סיכן איש. האימא נשארה בלי בן, בלי תשובות ובלי צדק. איך ייתכן שילד נורה בחצר ביתו והמערכת שותקת? כלום. איפה החקירה? איפה האחריות? איפה השר? חיי ילד ערבי אינם הפקר. המשטרה והשר חייבים תשובות ברורות ועכשיו – תשובות לאימא שאיבדה את הבן שלה; תשובות למשפחה, צדק לשאם. אנחנו דורשים חקירה אמיתית, עצמאית ושקופה, כדי שתוציא את האמת. זה המצב כשהנורה הוא ילד ערבי וכשהיורים הם שוטרים.
אנחנו כן רוצים שהשוטרים יעשו את העבודה שלהם. אנחנו כן רוצים שהשוטרים יעשו את העבודה שלהם במלחמה נגד משפחות הפשע, נגד ארגוני הפשיעה, נגד האלימות הנמצאת והגואה בתוך החברה הערבית. כמעט כל יום יש לנו רצח, רצח רודף רצח, הדם שוטף את הרחובות בחברה הערבית, ביישובים הערביים. אין ביטחון אישי. ומה שנאמר קודם – עובד בכיר, מהנדס עירייה, מאוים, ויש עוד ועוד מקרים של עובדים בכירים בשלטון המקומי שהם מאוימים, ועוד הרבה אנשים בתוך היישובים מאוימים כי הם שייכים למשפחה כזאת או אחרת.
הגיע הזמן שהמשטרה והמדינה ייקחו את האחריות כלפי החברה הערבית. מה שהיה בסח'נין ומה שהיה בתל אביב זה רק זעקה, באמת זעקת כאב של כל אחד ואחד. מי שהשתתף באותן הפגנות ראה שהילדים השתתפו, ילדים קטנים, אימהות, זקנים.
קשישים הגיעו להפגנות כדי לזעוק את זעקתם. די, די לאלימות. על המדינה לעשות את תפקידה. תודה רבה.
267 מילים של יאסר חוג'יראת. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.