קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, אדוני היושב בראש. יום הולדת היום לכנסת, והגענו ככה חגיגיים, והכול היה מקושט - -
- - וכשנכנסתי פתאום התכווץ לי קצת, אז קצת כתבתי מה אני מרגישה. כנסת יקרה, את חוגגת היום 77. התקשטת ביום חגך, ואת נראית יפהפייה, מקושטת וזקופה, אך בפנים אין לי ספק שאת פצועה. במשך 77 שנים ראית והקשבת לטובי המנהיגים בארץ ובעולם. הבטת בגאווה על מוסדות המדינה קמים ומבססים את החברה הישראלית, את מערכת החינוך והרפואה, את בתי המשפט והצבא. היית עדה אילמת לחוקים שביססו כאן חברה משמעותית בצמיחה.
אבל בשנים האחרונות הבית הזה הפך מזירה של ויכוחים דמוקרטיים לזירה של הסתה; ממקום שבו חולקים רעיונות למקום שבו מסמנים אויבים מדומיינים; ממחלוקות לגיטימיות למכונת רעל. ראינו כאן איך שפה אלימה הפכה לכלי עבודה, איך פייק הפך לאסטרטגיה, איך דה-לגיטימציה הפכה לשיטה, ואיך הנהגה בוחרת שוב ושוב ללבות אש במקום לכבות אותה, כי פילוג משרת כוח.
היית עדה לניסיון שיטתי לפרק אמון במוסדות המדינה, במערכת המשפט ובתקשורת, ואפילו זה בזה. במקום אחריות – הפחדה; במקום אמת – נרטיבים מתחלפים; במקום מנהיגות – הישרדות פוליטית. כשמרסקים את השיח כאן, בין הקירות הללו, ההדף מגיע לרחוב, למשפחות ולחברים שמתנתקים. זה לא רעש רקע, זו מדיניות, כי דמוקרטיה לא מתה ביום אחד – היא נשחקת בהדרגה, ממילה למילה, משקר לשקר, מהסתה להסתה. אם נמשיך כך, הבניין הזה ימשיך לעמוד, אבל הרעיון שהוא מייצג ילך ויתפורר.
אז כנסת יקרה, ביום ההולדת ה-77 שלך, את אינך צריכה נאומים חגיגיים, את צריכה חשבון נפש, ובעיקר – את צריכה הנהגה חדשה. תודה.
241 מילים של יסמין פרידמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.