קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בטקס הפתיחה אמר נשיא מועצת המדינה הזמנית הפרופ' חיים ויצמן: "ברגש של יראת כבוד והדרת קודש אני קם לפתוח את האספה המכוננת של מדינת ישראל, את כנסת ישראל הראשונה בימינו, בעיר הנצחית ירושלים. ברגע הגדול הזה בתולדות עמנו, ניתן שבה והודיה לאלוקי ישראל, שבחסדו זכינו לראות בגאולה לאחר דורות של סבל וייסורים - - - אישי הכנסת, שאו ברכה לכינוסכם הראשון. זכרו כי עיני כל העם היהודי אליכם נשואות, וכי הכיסופים, והתפילות של דורות עברו מלוות את צעדיכם".
חברי הכנסת, היום הזה גדול יותר מכל פוליטיקה, הוא גדול יותר מכל אחד ואחת מ-120 חברי הכנסת שקיבלו את הזכות האדירה לשבת על הכיסא הזה. היום הזה הוא עבור החייל שיצא להגן עלינו, ועבור הפצוע שנלחם על חייו; היום הזה הוא עבור האימא שנלחמת על החינוך של הילדים שלה ועבור האבא שנאבק לסיים את החודש. היום הזה, חגיגות ה-60 לכנסת ישראל, לא שייך למשכן הכנסת; הוא שייך לאזרחים שצמאים לביטחון ואמונה מהמשכן הזה, שרוצים לשמוע איך מעלים את איכות חייהם ולא מנפחים את כיסיהם של חברי הכנסת, שרוצים לראות איך שומרים להם על הילדים ולא שומרים על הכיסא. אזרחים שנמצאים בשעה קשה וליבם שבור, אבל הם נאבקים בכל בוקר מחדש כדי שהראש שלהם יהיה מורם, מורם ומביט למעלה אל הדגל שלנו, אל התקווה, אל עתיד טוב יותר, אל נבחרים שאכזבו אותם, שלא התעלו לגודל השעה בשעת צרה וצוקה, בשעת משבר.
אבל לא סתם אנחנו חוגגים את יום הולדתה של הכנסת בט"ו בשבט – כדי להזכיר לנו ולאזרחי ישראל שהשורשים של הכנסת, כמו השורשים של העם שלנו, נטועים עמוק עמוק באדמה, והגזע הוא חזק, ברוך השם.
אזרחי ישראל, אנחנו, חברי הכנסת, רק אורחים פה – אתם האזרחים בעלי הבית, ושלא תיפול רוחכם בגלל כמה תפוחים רקובים. הם לא העץ ובטח שלא השורשים. השורשים הם בני אלפי שנים. אתם העץ, והילדים שלנו הם הענפים, הענפים שממשיכים את שרשרת הדורות קדימה. הכנסת כאן כדי להישאר, כשם שישראל כאן כדי להישאר, והעתיד, גם אם הוא לא נראה ככה - -
אני כבר מסיימת. - - והעתיד, גם אם הוא לא נראה ככה, ישתנה, והוא ישתפר.
ואני אסיים, אדוני היושב-ראש, במילותיו של יוסף שפרינצק, היושב-ראש הראשון של האספה המכוננת: "נטענו היום את האילן הנאה, אילן עצמאות ישראל. שומה על האספה המכוננת לטפח את העץ הזה ולדאוג לכך שיגדל ויישא פרי, ובצילו ישכון העם לבטח, ישכנו לבטח כל תושבי מדינת ישראל". תודה רבה.
380 מילים של מיכל שיר סגמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.