קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, הבוקר נפל דבר בישראל, שימו לב לברייקינג ניוז הזה: עבריין הבנייה הטבול בעניינים, הנשיא מטעם עצמו, יצחק עמית, הוציא צו שמונע מממשלת ישראל לסגור את גלי צה"ל. אני מזכיר לכולם: גלי צה"ל הינה יחידה צבאית לכל דבר ועניין.
גלי צה"ל הינה יחידה צבאית לכל דבר ועניין. עכשיו, קודם הגיע לכאן יו"ר האופוזיציה, שאני מאוד מסמפת אותו - -
- - והוא אמר, מה אתם עושים? עם הקול הצרוד הזה, הדרמטי. ואללה, האירוע הזה לא פגש אותי. לא פגש אותי. אני מנסה להבין, אתם, איפה הגבול שלכם לרמיסת הדמוקרטיה?
איפה אתם באים ומציבים גבול לרשות השופטת ואומרים לה: עד כאן, מכאן את כבר לא יכולה להמשיך לרמוס את רצון העם ואת רצון הבוחר? כיום בראשות בית המשפט העליון יש נשיא מטעם עצמו, שלא רק שאיננו מגדלור של מוסר, הוא דה-פקטו עבריין בנייה. אם כל אחד מאזרחי המדינה היה עושה עבירות בנייה, כאשר הוא נכנס לביתו ללא טופס 4, כנראה היו אוכפים עליו את החוק, מה שנקרא.
אבל יש לנו כאן כאלה שהם בני האלים שיושבים באולימפוס ורואים את העם שלהם כקטנים, כנמלים קטנות, ולהם מותר לעשות הכול. מותר ליצחק עמית, שכולו טבול בניגודי עניינים – הוא ישב בארבעה דיונים על נבחרת הדירקטורים, כשאח שלו דירקטור. אח של יצחק עמית דירקטור והוא לא פוסל את עצמו מלדון בכלל. מאי נפקא מינה? שכאשר הרשות השופטת לוקחת לעצמה את הכוח, ללא שום איזונים ובלמים, ומתנהלת כמו אחרוני הפושעים, מה המסר לאזרחי מדינת ישראל? מותר לכם. הינה, אני קורא לאזרחי מדינת ישראל: תעברו עבירות בנייה, תעברו ניגודי עניינים. אם ליצחק עמית מותר, גם לכם מותר.
אתה תדבר בשם עצמך, אדוני היו"ר, ואני אדבר בשם עצמי. כל אחד במילותיו שלו ואחריותו על מילותיו שלו.
אני קורא לכם, אזרחי מדינת ישראל - -
- - כל חוק שעבר עליו יצחק עמית, הנשיא מטעם עצמו, תעברו עליו גם אתם, כי מותר לכם.
אם לו מותר, גם לכם מותר. בפעם האחרונה שבדקתי, חברי יבגני סובה - - -
בפעם האחרונה שבדקתי, חברי יבגני סובה - - -
חברי, בפעם האחרונה שבדקתי, לאזרח יש אותו צבע של דם כמו ליצחק עמית, בדיוק אותו צבע, אחד לאחד.
עכשיו אני גם רוצה לפנות מכאן לחבריי בממשלה. אני מזמן מזמן אמרתי שכלו כל הקיצין ושאי-אפשר לקיים את פסיקותיו של בג"ץ בראשות עבריין בנייה שטבול בניגודי עניינים, אי-אפשר, אסור לנו לקיים. ואני גם אסביר מדוע.
כאשר אנחנו מקיימים את פסיקתו של עבריין הבנייה יצחק עמית, אנחנו אומרים לאזרחים: זה לגיטימי להיות עבריינים. אנחנו, תפקידנו - - -
תפקידנו הוא לשמש דוגמה לאזרחים. וכאשר יו"ר הרשות השופטת הוא נשיא מטעם עצמו, הוא עבריין בנייה, הוא טבול בניגודי עניינים, אז מותר גם לאזרחי ישראל להיות כך.
אני קורא לשר הביטחון, חברי ישראל כץ, אל תקיים את פסיקת בג"ץ. הגיע הרגע לומר שבג"ץ הוא גוף שלא מתנהל על פי החוק, ולא יכול - - -
לא לא לא לא. הם לא מעל החוק. מעל בג"ץ יש חוק, וכאשר נשיא מטעם עצמו עומד בארבעה דיונים – לא אחד, לא שניים, לא שלושה, ארבעה דיונים - - -
איזה לנמק את ההחלטה? לא נימקו מספיק בהחלטת הממשלה?
לא נימקו מספיק בהחלטת הממשלה? חברי יבגני סובה, האם החלטת הממשלה, שהייתה חמישה עמודים, אם אני זוכר נכון, לא נומקה? לא נומקה מספיק טוב? באמת, אני שואל אותך.
אדוני היושב-ראש, אני מאוד מאוד מכבד אותך. חופש הביטוי, בפעם האחרונה שבדקתי, הוא לא נמצא בצד אחד.
הוא לא נמצא בצד. אני שמעתי את המלצתך. היא איננה מתקבלת, אדוני היו"ר, מהסיבה הפשוטה: אני אמרתי לאזרחי מדינת ישראל שכאשר ראש הרשות השופטת מטעם עצמו הוא עובר עבירות, הוא למעשה יוצר לגיטימציה לאזרחים לעבור עבירות, ולנו הוא יוצר חובה מוסרית שלא לקיים את פסיקתו.
עכשיו בנוגע לשאלתך, יבגני. מה שבג"ץ עשה היום – הוא הוציא בעצם צו ארעי שאומר: תעצרו רגע ותנמקו לי למה צריך לסגור את גל"צ.
נכון. מה זה? תשמע, אתה דמוקרט גדול, אתה דמוקרט דה לה שמאטע, אבל גדול.
שנייה, תן לי. הקשבתי לך, חברי ורעי. חברי ורעי, הקשבתי לך, אנא תקשיב לי.
קודם ראש הממשלה היה כאן, והסביר בדיוק מהי מהות הדמוקרטיה: שלטון העם על ידי העם, שלטון הרוב על ידי הרוב – דמוס קרטוס. עכשיו, כאשר אתה בעצם בא ואומר לי שממשלה שמקבלת החלטות לגיטימיות, כמו לסגור יחידה צבאית עם נימוק של שישה עמודים, שישה עמודים, בג"ץ מוציא צו, אחרי – אבל שים לב, זה לא לבד – אחרי שמבקר המדינה, שמעוגן בחוק-יסוד, גם אז הוא הוציא צו להפסיק את עבודתו – כאשר זה נגע לבדיקה של צה"ל, שהוא גוף מפוקח, שמפוקח על ידי - -
שנייה, תן לי לסיים. - - על ידי מבקר המדינה, ולפני זה - -
- - לפני זה הוא גם פסק, הוא גם פסל חוק-יסוד.
יבגני, יבגני, אני יודע מצוין מי אני.
כדאי שגם אתה תדע מי אתה. אם אתה כזה דמוקרט גדול, ומקבל - -
שנייה, תן לי לסיים. - - ומקבל בשוויון נפש את העובדה - - -
אתם דמוקרטים איפה שנוח לכם. אבל כשזה קשור בפסילת חוקי-יסוד אז אתם פתאום לפתע, מה שנקרא, שלושת הקופים – אתם לא שמעתם, לא ראיתם, לא דיברתם - -
- - אתם בסדר גמור. כשפוסלים ורומסים את הדמוקרטיה על ידי עוטי הגלימות, אלה המורמים מעם, שיכולים לעבור על החוק. אם אני הייתי עובר עבירות בנייה היו צולבים אותי – אגב, בצדק. בצדק. בצדק.
אני לא עברתי עבירות בנייה, יצחק עמית עבר עבירות בנייה.
אני לא טבול בניגוד עניינים, יצחק עמית טבול בניגוד עניינים.
מה זה, יש הרשעה? מי ישפוט אותו?
מי ישפוט אותו? מהם האיזונים והבלמים?
השופט אשר קולה רשם בפירוש שנשיא בית המשפט העליון מטעם עצמו עבר בארבע פעמים מקרים של ניגוד עניינים. מה, זה לא מספיק טוב, אדוני היו"ר?
השופט קולה לא מספיק טוב בשבילכם לפתע? אז אני גם אומר לחבריי בממשלה: תסגרו את בג"ץ. בלי בג"ץ ובלי גל"צ – תסגרו את גל"צ, סליחה. לא להקשיב, לסגור את התחנה שמזמן לא משרתת את חיילי צה"ל.
הנושא השני שעליו רציתי לדון, אדוני היו"ר הנכבד: במוצאי שבת הייתה הפגנה מאוד מרגשת. אנשי קפלן חיבקו את החברה הערבית, כי מאוד מעניינת אותם העובדה שבאמת נרצחים אזרחים רבים ערבים – נרצחים רבים, נשים וילדים וטף.
יש לי בעיה עם האבולוציה שקרתה שם, ואני אתאר אותה בחצי דקה. זה התחיל בעילת הסבירות, שזה מאוד מאוד הפריע להם, אז בשלב כלשהו הם החליטו להקריב את הצבא שלנו, לא לסרבנות, לאי-התייצבות. ואז הם בעצם החליטו שיש להם לגיטימציה מוסרית מספיק גדולה כדי להקריב את הילדים שלי, שלי, באופקים, לא שלהם, שלי.
ואז התקדמנו למלחמה, ותמיד הם צעקו: חטופים עכשיו. כמו שהם צעקו לפני זה שלום עכשיו ואוסלו עכשיו – הכול עכשיו, הכול מיידי, אינסטנט. ואז חזרו אלינו החטופים – האחרון שבהם זה גיבור ישראל רני גואילי, אחי לנשק, אהובי – ואז עכשיו יש קמפיין חדש: מחבקים את הערבים. עכשיו, אין לי בעיה שמחבקים את הערבים. אני בעד. הבעיה שלי היא שבמסגרת החיבוק יש שם אחד, מנסור עבאס לדוגמה. לפני חודש בריאיון הוא נתבקש לגנות את חמאס. שחטו, רצחו, אנסו, שרפו, ביתרו – תגנה אותם. הוא לא הצליח. וסימון, המבט שלך אומר לי המון, כי אני יודע כמה רבים מכם מרגישים לא בנוח עם האירוע הזה. כי אם היו באמת דואגים לחברה הערבית – תשמע, זה לגיטימי - - -
לא יודע. לפני חודש הוא לא היה יכול לגנות. הוא לא גינה, אגב, הוא גם סיים את הריאיון – אני מזמין אותך להאזין לו. אם אינני טועה – עם אסף ליברמן.
כן. נשמח לשמוע אותו מגנה את חמאס. ואחמד טיבי, ושו אסמה – אימאן ח'טיב יאסין, שאמרה שארגון גוב האריות איננו ארגון טרור, ועכשיו קפלן מחבקים אותה.
עכשיו תסבירו לי, איך זה פוגש את הנושא, המאוד חשוב, אגב, של הפשיעה בחברה הערבית? האם אתם מאמינים בתום ליבכם שאותם אנשים שמצדדים בטרוריסטים הנאצים הגרועים ביותר, הם יפתרו את הבעיות, יש לומר, הקשות מאוד, בחברה הערבית? לא, סימון, הם לא יפתרו את זה. וכאשר אתם קוראים לאחדות מזויפת עם אלה שחושבים שהשחיטה של הילדים שלנו זה היה, מה שנקרא, דבר לא כל כך נורא, וכשחיילי צה"ל נופלים הם קוראים להם קלגסים – איפה אתם והמצפון שלכם? איפה אתם והמצפון שלכם?
הילדים שלכם הולכים לצבא, הילדים שלכם משרתים ביחידות הכי קרביות שיש. הכיצד אתם מרשים לעצמכם לצעוד ביחד עם תומכי הטרור הגרועים ביותר, אלה שרוצים להחנות מדינה פלסטינית על הדם של ילדינו, להשקות את האדמה עם דם הילדים שלי ושלך? ולכן, אני אומר לאחיי בשמאל – קשה לי לומר, כי אין שמאל, אין שמאל. הלוואי שהיה שמאל. אין שמאל במדינה הזאת, לצערי הרב. אם היה שמאל, הייתי מזדהה עם חלקים ניכרים בו, על אהבת הארץ, אהבת האדמה, שירות משמעותי, אגרסיביות בשדה הקרב. אני אוהב את – אין, היום יש רק שמאל קיצוני. עכשיו, חבריי מסיעת יש עתיד. הסיבה שאתם נעלמים זה לא בגלל שאתם לא מספיק יפים או אטרקטיביים, זה בגלל שהמצביעים שלכם, שחוו את 7 באוקטובר ראו את בני משפחותיהם נשחטים, נטבחים ונשרפים, ואז רואים אתכם צועדים – ראיתי את לזימי, מבעירת המדורות, זאת שכל יום אצלה הוא ל"ג בעומר.
אתה יודע, אותה גברת בשינוי אדרת. צעדתם כולכם ביחד.
אז עברתי ללזימי. אז עברתי ללזימי.
ולנעמה לזימי הייתה שם תמונה הזויה, כאילו, היא החזיקה ידיים כך. היא החזיקה את הידיים כך עם תומכי הטרור הגרועים ביותר שיש.
מה זה, ריבים באופוזיציה? שנייה, רגע, אני אביא פופקורן.
לא, אני יודע. אבל דיברתי על חבריי מיש עתיד.
דיברתי על חבריי מיש עתיד ואז עברתי ללזימי. אגב, לזימי זה לא העבודה - -
אין היום מפלגת העבודה, יש היום מפלגת הדמוקרטים, מטעם עצמם, שרוצים לחנך מחדש את ילדי החרדים. הם רוצים לא להעביר כסף לילדי המתנחלים, שמתו באחוזים הגבוהים ביותר ביחס לאוכלוסייה במלחמה האחרונה. אלה שקמים להסתער ביחד איתנו. אגב, אינני אדם דתי. אלה – לא צריך להעביר להם כסף. הם דמוקרטים דה לה שמאטה. אבל דיברתי על יש עתיד, ואז דיברתי על לזימי.
ואני רוצה לומר לכם שהציבור שלכם מאוד חכם, הציבור שלכם לא מאמין לכל הבלוף הזה שנקרא – שפתאום אכפת לכם מהפשיעה בחברה הערבית. אני אומר לכם, גם את מנסור עבאס ואת אחמד טיבי, ואת אימאן ח'טיב יאסין, ואת כסיף ואת עאידה תומא סלימאן, הפשיעה בחברה הערבית לא מעניינת. זה לא מעניין אותם שילדים נרצחים, זה לא אכפת להם, זה לא פוגש אותם בכלל.
אני גם אומר בצורה הברורה ביותר, אדוני היושב-ראש, אחדות אמיתית היא איננה אחידות. הוויכוח הוא דבר בריא בעיניי. הוויכוח – אני, אצלי בצוותים, הייתי אומר להם: תתווכחו, זה מביא אתכם למצוינות. חילוקי הדעות זה מה שמביא אתכם למצוינות.
קיבלתם, אתה מבין? הינה, שנייה. הוא מכין לי - - -
אתם מה ביקשתם? אתם ביקשתם: עכשיו, בכל מחיר. אתם אמרתם: בכל מחיר.
עכשיו מקבלים את המחיר, ושואלים למה זה התעריף? תגיד לי, אתה שומע את עצמך?
אני רוצה לומר לכם, ברשותכם, אף אחד לא קונה את הבלוף הזה של גלעד קריב וחבריו, אלה שהקריבו את ילדי מדינת ישראל, ביודעין, באסון הסרבנות הארורה. אני מעל הפודיום הזה אומר, אדוני היושב-ראש: לא משנה, לא משנה מי תהיה הממשלה אי-פעם, לעולם לא אסחור בביטחון ילדיך, לעולם לא אסחור בהם. ילדיך הם כמו ילדיי, לעולם לא אסחור בהם, ובטח לא אצא בקול קורא ואומר שאין לנו צבא, ואין לנו חיל אוויר ואין לנו כשירות.
אז אני רוצה לומר לכם, אחיי מהשמאל הקיצוני – שאני מקווה שיחזרו לשמאל האמיתי, ושם נוכל להתווכח בצורה אמיתית – תתעמקו בנבכי נפשכם, תתעמקו בנשמותיכם, תתעמקו במקומות שמהם באתם ולאן אתם הולכים, ותשאלו את עצמכם האם לכאן רצינו בכלל להגיע? תודה רבה.
1,845 מילים של אלמוג כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.