הפרות מצד המשטרה בנגב, ובמיוחד תראבין א-סאנע

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה לך. אדוני היושב-ראש, חבריי חברות וחברי הכנסת, היום סיעות חד"ש-תע"ל ורע"מ מגישות הצעת אי-אמון בממשלה הזו, לא כהצעה טכנית, לא כאקט סמלי, אלא כצעקה חוקתית, מוסרית ואזרחית נגד ממשלה שאיבדה את הבלמים, את המעצורים ואת האחריות. אני עומד כאן היום לא רק כחבר כנסת, אלא כקול של ציבור שלם שמופקר לאלימות יום-יומית.

מאז תחילת שנת 2026 נרצחו כבר עשרות אזרחים ערבים. היום הגענו ל-30 קורבנות, ברוב המקרים בלי כתב אישום, בלי חשודים ובלי צדק. שיעור פענוח מקרי הרצח בחברה הערבית נותר נמוך ומזעזע לעומת שאר המדינה. זו לא סטטיסטיקה, זו מדיניות. מי שלא שמע את הזעקה בכפרים ובערים הערביים לא היה יכול להתעלם ממנה במוצאי שבת האחרונה. בתצוגה היסטורית של סולידריות צעדו בלב תל אביב 100,000, עשרות אלפי מפגינים, ערבים ויהודים כאחד. ראינו שם כ-100,000 בני אדם שמסרבים להשלים עם ההפקרות. ראינו שמשפחות שכולות אוחזות בתמונות יקיריהן לצד צעירים יהודים וערבים שדרשו יחד: דם ערבי אינו זול.

(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:)

זו לא הייתה רק מחאה מגזרית – זו הייתה הצהרה של הציבור הישראלי כולו, ערבים ויהודים. הביטחון האישי בטייבה, בלוד, ברהט ובסח'נין הוא הביטחון האישי של כל אזרח במדינה הזו. ומכאן, אדוני היושב-ראש, וגם ראש הממשלה, שלא פה, אני שואל בצורה ברורה: איך ייתכן ש-100,000 איש יוצאים לרחובות וצועקים די להפקרה, והממשלה ממשיכה בשלה? למה החלטות הממשלה על מאבק באלימות אינן מיושמות והתקציבים ממשיכים להיחתך? מדוע תוכניות לאיסוף נשק נתקעות בלי יעדים ובלי לוחות זמנים? מתי תבינו שזו לא בעיה שלנו, הערבים? זו לא בעיה שלנו.

(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:) זהו כישלון לאומי שחורת קו אדום בלב החברה שלנו. הדם הזה אינו פחות אדום. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:).

הדם הזה אינו פחות אדום, החיים האלה אינם שווים פחות. ההפגנה בשבת הייתה תמרור אזהרה אחרון לפני ימי השיבוש המתוכננים. הממשלה אחראית. והציבור, ערבים ויהודים יחד, כבר לא ייתן לכם להסיט את המבט. מבצע המשטרה בנגב, המבצע האחרון, לא הסתיים בדוח משטרה, לא הסתיים במסיבת עיתונאים, אלא בגופתו של אזרח המדינה מוחמד חוסיין תראבין אל-סאנע, זכרונו לברכה. אזרח – לא אויב, לא חמוש. ובמקום שהוא נפל – בביתו, מול ילדיו – לא נמצא כלי נשק.

ומכאן, אדוני היושב-ראש, השאלה איננה רק מה קרה, אלא מי אישר, מי ידע ומי נתן גיבוי. השר לביטחון לאומי מיהר להציג את המבצע כהצגת כוח, אבל האמת חמורה יותר. זה לא היה מבצע של שר אחד – זה היה מבצע עם רוח גבית ממשלתית. לפני כמה שבועות הגשתי שאילתה דחופה לראש הממשלה. שאילתה היא הכלי הבסיסי ביותר לפיקוח פרלמנטרי. מי השיב? בפועל, ראש הממשלה לא השיב לשאילתה, אלא סגן השר. הוא אכן השיב, אך בלי לספק תשובות. לא קיבלתי תשובות – קיבלתי התחמקות ממוסדת. וכשראש ממשלה בוחר להתחמק מאחריות זו כבר לא טקטיקה; זו מדיניות. בתקופה האחרונה שלחתי גם כמה מכתבים, לעשות הפסקה בהריסות אצלנו בחברה הערבית, ובמיוחד בדרום, בתחילת חודש הרמדאן, בעוד כמה ימים, ואני מחכה לתשובה.

אדוני היושב-ראש, כשאזרח נהרג ולא נמצא נשק, כשאין תשובות וכשאין כתובת ברורה לאחריות – אנחנו כבר לא בשיח של משילות. ואת זה צריך לומר כאן בצורה הברורה ביותר: מדינה שמפעילה כוח בלי אחריות חדלה להיות דמוקרטיה, גם אם היא קוראת לזה משילות. וכאן אני מבקש להרחיב את התמונה: שום דבר מכל זה איננו מקרי. המהפכה המשפטית לא הייתה יוצאת לדרך אם חוק הלאום לא היה עובר קודם. אותה יד קשה שפועלת היום במבצעי המשטרה נגד ילדינו, נגד בני עמנו, היא אותה יד שמחריבה כפרים בלתי מוכרים בנגב, שוללת קורת גג ממשפחות שלמות. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:).

אני לא רוצה לשמוע אותך, אלמוג.

זו אותה תפיסה - - -

תפסיק את הזמן.

אני לא רוצה לשמוע אותו. תעצור אותו.

בדיוק. זו אותה תפיסה שמאפשרת אלימות משטרתית גם הרחק מהנגב נגד תאמר אל-מסרי בטייבה, ונגד עיתונאים שממלאים את תפקידם הציבורי – דיאא חאג'-יחיא מהארץ, תאמר כילאני מכאן וסמיר עבד אל-האדי במסגד אל-אקצא. כששוטר מרים יד על עיתונאי הוא לא פוגע רק באדם, הוא פוגע בזכות הציבור לדעת.

האמת צריכה להיאמר כאן בגלוי: החברה הערבית הפכה לשדה ניסויים. ניסוי בכוח, ניסוי בהחלשת זכויות, ניסוי בטשטוש הקו בין אזרח לאויב. אבל היעד האמיתי איננו הערבים בלבד. היעד האמיתי הוא כל מי שמעז להתנגד. היום זה ערבי, מחר זה פעיל חברתי, מוחרתיים זה שמאלני. גלעד, נעמה ואתה, סימון, תיזהרו. ואחר כך, כל אזרח שיחשוב אחרת. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:) ולכן צריך לומר זאת בלי פחד ובלי גמגום: כשהערבים הופכים לשדה של ניסויים, הדמוקרטיה כולה היא הקורבן הבא. היום זה מוחמד חוסיין תראבין אל-סאנע, זכרונו לברכה, ומחר אף אחד לא יכול להתחייב איפה זה ייעצר. אדוני היושב-ראש, מדינה דמוקרטית לא נמדדת בכוח האש שלה, אלא ביכולת שלה לרסן אותו, לפקח עליו ולתת עליו דין וחשבון.

הצעת האי-אמון שאני מגיש היום בשם סיעות חד"ש-תע"ל ורע"מ איננה רק נגד מבצע אחד, היא נגד תפיסת עולם. תפיסה שמחליפה חוק בכוח, אזרחות בחשד ושלטון דמוקרטי בשתיקה פחדנית. ומי שנותן לזה גיבוי יישא באחריות. הכנסת תזכור.

הציבור יזכור וההיסטוריה תכתוב מה. תודה רבה.