קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום אני רוצה, מן הסתם, לדבר על התקציב שעבר בקריאה ראשונה. אני אדבר רק באמצעות שלושה מספרים שמספרים את כל הסיפור. המספר הראשון: 20% מאזרחי מדינת ישראל חיים בעוני, ולדאבוני, בתקציב הזה לא ראינו איזו תמיכה, איזה ניסיון לשדרג את חייהם. משפחות נלחמות בהוצאות, ילדים גדלים על סף הקושי הזה, שלא לדבר על ילדים רעבים במדינת ישראל, שלדאבוני, עדיין יש.
המספר השני שאני רוצה לדבר עליו הוא של מיטות האשפוז במדינת ישראל, שב-OECD זה ארבע ל-1,000 מול שתיים ל-1,000 נפש בישראל. ארבע מיטות בעולם – במדינת ישראל אנחנו עם שתי מיטות לכל 1,000 נפש. מי שביקר לאחרונה בבתי החולים – ניתן לראות פרוזדורים עמוסים; אין פרטיות. אני אומר לך, אדוני, הייתי אחות 12 שנים, ואני זוכרת את העומס. אגב, כשעלתה העלייה האתיופית הראשונה, אני זוכרת את התקשורת, שהייתה קשה, אבל העומסים היו באמת נוראיים, והם היו בפרוזדורים, אבל עדיין לא הייתה כמות מטורפת. יכולנו לשים פרגוד, דאגנו למעט אינטימיות של האנשים, פרטיות של האנשים. היום אתה מטייל במסדרונות בית החולים ואתה תראה סבתא עם חצי חלוק, אז תנסה לכסות. מה הבושה הזאת? בטח עם כל הטראומה שעברנו. זו באמת שערורייה שאנחנו בשנת 2026 ובתי החולים עמוסים, מיטות בפרוזדורים, צוותים מותשים והתקציב לא רק שלא משקם – תסתכלו מה קורה עוד בבאר שבע, בית החולים הגדול שלנו בדרום, שלא לדבר על זה שאין מספיק בתי חולים, ויכול להיות שאם היו לנו בסביבה, ב-7 באוקטובר עוד יכולנו להציל.
המספר השלישי השערורייתי מבחינתי הוא אפס – אפס שוויון בנטל. עשרות אלפי מילואים נושאים בנטל של המדינה הזו, וממשיכים לקדם את חוקי הפטור, שמייצרים יוצאי דופן בנטל. ולכן אני חושבת, כבוד היושב-ראש, הסיפור של מדינת ישראל: 20% עוני, שתי מיטות אשפוז ל-1,000 נפש ואפס לקיחת אחריות בשוויון בנטל. התקציב הזה, לצערי, לא משקף את המציאות האמיתית של מדינת ישראל. אזרחי מדינת ישראל, תתעוררו, יש אפשרות לתקן את זה.
299 מילים של דבי ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.