קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
איך אתם לא מתביישים? איך אתם לא מתביישים? אתם כולכם מונהגים מפוזיציה - - -
עזבו אותי. עזבי אותי, נעמה לזימי. לקחתי את אבא שלי לבית החולים.
הוא התקשר אליי והוא אומר לי – לפני שלוש שנים, לפני שהוא נפטר.
הוא אמר לי: יצחק שמעון, תבוא לקחת אותי, יש לי אירוע לב. הגענו – חסימה. מתחננים אליהם: תשחררו לנו את הדרך, צריכים להגיע לבית החולים. חוסמים, מזהים אותי באוטו, מתנפלים על האוטו. איפה הייתם? אני נמצא בבאר שבע בזמן המלחמה, מפגינים אורבים לאשתי עם הילדים, אני בכלל לא בבית. שופכים עליה דלי מים והשכנה מהקומה למעלה צועקת לה: אנחנו לא ניתן לך להתקרב למקלט, שרק תעזי להתקרב למקלט. איפה הייתם? כל מה שאנחנו חווינו שלוש שנים – עזבו אותי, שיעשו לי מה שרוצים, אני שליח ציבור, נכון, אני אחטוף, אבל ילד בן שלוש צריך לשמוע מהחלון שצועקים לו: אבא שלך מחבל? אבא שלי – לא סיפרתי את זה, אבל אני אספר את זה היום. הייתי עם אבא שלי - - -
אל תפריעו לי. תתביישו לכם. הייתי עם אבא שלי במיון – במיון – הגיע אחד המפגינים בשערי צדק, צועק על אבא שלי: תתבייש שיש לך בן כזה. אבא שלי מחזיק את המכונה הזאת, את הדבר הזה שחיברו לו לאינפוזיה, הוא הולך והוא מדדה, וההוא צועק לו.
אני אומר לו: אבא, תירגע, אל תגיב לו, ואבא שלי לא יכול לעמוד בזה והוא צעק עליו תוך כדי שהוא חולה, והבן אדם הזה מחזיר לו ומגיב לו. איך אתם לא מתביישים? שלוש שנים, שלוש שנים חוסמים פה כבישים, שורפים פה – כי היועמ"שית אמרה? היועמ"שית אמרה?
אין מחאה בלי הפרעה לסדר הציבורי? אין בעיה. אתם יודעים מה? אתם יודעים מה? אתם יודעים מה? אני מוכן לגנות. אני מוכן לגנות את כל מה שאנחנו ראינו בשלוש השנים האחרונות, אבל אל תהיו צבועים.
תגידו את האמת, תגידו את האמת, למה אתם עכשיו קופצים? למה אתם עכשיו נבהלים?
מה קרה? מה, יש פה מישהו שהוא יותר יקר ממישהו אחר?
אבא שלי היה יהודי בגיל 70. הוא נפטר בגיל 72. בגיל 71 בבית החולים צועקים עליו. אף אחד פה לא גינה, זה לא עניין אתכם. אתם בזתם לנו. אז אני מוכן, בואו נעשה חוזה: בואו נפסיק עם שרפת כבישים, בואו נפסיק עם חסימות כבישים, בואו נפסיק עם לצעוק אחד על השני כמו בהמות ונשפיל אחד את השני, איש את רעהו, אבל בואו נעשה שזה יהיה הדדי. אני מוכן לזה. מי חותם? אני מוכן לזה, להפסיק עם כל החסימות ושרפות הכבישים ולנהל מחאות יותר מכובדות.
לצעוק אפשר, יש חופש ביטוי, אפשר, אבל דחיל רבאק, אל תגידו לי שמה שהיה זה כלום לעומת מה שיש עכשיו. חסמו פה מכוניות וחסמו את איילון והכול לא בסדר.
כשאני באתי ליועצת המשפטית לממשלה, אמרתי לה: יש פה אכיפה בררנית, אי-אפשר. אתם לא יכולים לחסום את איילון. עשרה אנשים חוסמים את איילון. אתם לא יכולים לאפשר את זה – וצחקו עליי. כולם פה צחקו. ישבתם באופוזיציה ולגלגתם עלינו.
אז אני אומר לכם עכשיו, אתם רוצים לגנות? אין בעיה. אין בעיה. בואו נגנה, בואו נגנה שלוש שנים אחורה. בואו נגנה את מה שעשו למשפחה שלי. עזבו אותי. המשפחה שלי, בזמן שאני בבאר שבע ישן על מזרן ברשות לפיתוח הנגב. לכו תבדקו את זה. אשתי מתקשרת אליי, ויש לי את ההקלטה עד היום. הייתי בטוח שנכנסו מחבלים הביתה. הילדים צורחים ברקע והמפגינים עומדים מולם ושופכים עליהם מים. אני לא נמצא שם. תגנו את זה. בואו נגנה ביחד. אתם מסוגלים? האם אתם מסוגלים לגנות מישהו שהוא מהקליקה שלכם?
בואו נפסיק את כל הרעל הזה. בואו נפסיק את כל החסימות הללו.
אם זאת אישה מדרום תל אביב שנוסעת לבית החולים באמבולנס ויש חסימה, כמו שיאיר לפיד אמר, אז זה בסדר? למה, כי זה לא אהרן ברק? לא, לא, אז בואו נגנה. בואו נגנה את הכול ובואו נחליט שמפסיקים עם זה. קדימה, אני מוכן. מי חותם על הדבר הזה? תודה.
616 מילים של יצחק שמעון וסרלאוף. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.