קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הנאום הזה היה אמור להיות הנאום של שר האוצר. מכיוון שמסיבות אישיות הוא לא יכול להיות כאן, אני מתכבדת לקרוא אותו בשמו.
חברי הכנסת, במשך שנים ארוכות ניסו לשכנע אותנו שזו גזרת גורל, שבישראל חייבים לשלם יותר, שאנחנו אי מבודד, שאין ברירה אלא לקנות סוודר, נעליים, גבינה או שוקולד במחיר כפול מזה שמשלמים באירופה. אמרו לנו שצריך להגן על החזקים כדי שהחלשים ישרדו. בפועל, החזקים התעשרו והציבור שילם.
היום שר האוצר מביא לכאן חוק שאומר דבר פשוט וברור: זה לא גורל, זו בחירה, והבחירה הזו נגמרה. המסיבה של המונופולים הסתיימה. אנחנו קובעים מציאות חדשה, אומר שר האוצר, יכול להיות כאן זול.
שר האוצר ביקש ממני להקריא את נאומו, מירב.
מירב, את שואלת, אני עונה. אני מכבדת אותך.
יש לו נסיבות אישיות שלמרות שיש לו נאום בנוי לתפארה, לא אפשרו לו להיות כאן. הוא ביקש שאקריא, ואני נענית להקריא מתוך חברות טובה.
מירב, יקירתי, תקשיבי, נשמה, אני גם ראיתי את שר האוצר יושב במליאה ומקשיב לחברי הכנסת, ואף עונה לחברי הכנסת, לרבות לחברת הכנסת מירב בן ארי.
תקשיבי, תני לי לקרוא, נו, באמת.
את רק רוצה להגיד לי. יהיה לך מספיק זמן להגיד לי.
חוק ההסדרים לשנת 2026 שמונח כאן היום הוא לא עוד אוסף סעיפים טכניים – זה אמירה ערכית, זה תפיסת עולם כלכלית וזה נחישות בהחלטה להחזיר את הכוח לאזרחים. הכוח לא יישאר בידי קומץ מונופולים, הוא לא יישאר בידי קבוצות לחץ – הוא חוזר לאזרחי ישראל. אנחנו מפרקים ריכוזיות, פותחים שווקים ומחזירים תחרות אמיתית, כזו שמורגשת בקופה, בחשבון הבנק ובבית.
קחו את רפורמת החלב. שנים של ריכוזיות דורסנית הסתתרו מאחורי סיסמאות. זה נגמר. אנחנו פותחים את השוק לתחרות אמיתית, אבל עושים זאת בהגינות, עם הגנה ופיצוי לרפתנים, חלוצים שבנו את הארץ הזו, ועם יעד חד וברור, שמקרר של משפחה ישראלית יהיה מלא במוצרי איכות במחירים הוגנים. תחרות בריאה שומרת על הכיס של אזרחי ישראל. יכול להיות כאן זול.
והמאבק הזה, אומר שר האוצר, לא נעצר בסופרמרקט, הוא נכנס גם ללובי של הבנקים. הבנקים נהנו יותר מדי זמן מחוסר תחרות. בזמן מלחמה, הציבור נשא בנטל, והם, אומר שר האוצר, גרפו רווחים. ולכן הוטל מס מיוחד, כדי שמי שלא נשא בנטל, ישתתף בו עכשיו. אבל זה לא נגמר שם. יש גם רפורמת הפיקדונות, שמשנה את כללי המשחק במגרש. בנקים קטנים וחדשים ייכנסו, והבנקים הגדולים ייאלצו סוף-סוף להתחרות. התוצאה ברורה: יותר ריבית על הפיקדונות, פחות על המינוס וההלוואות. ואם הבנקים ייאלצו להתחרות, הציבור ירוויח.
יכול להיות כאן זול, אומר שר האוצר, ומוסיף: אנחנו גם משנים את הנטו שלכם. הפטור ממכס בייבוא אישי עלה ל-150 דולר. יותר חופש לצרכן, פחות יד בכיס. מכסות הגבינה הוכפלו. זו כבר לא הצהרה – זו מציאות.
ובתקציב הזה אנחנו גם מורידים מיסים למעמד הביניים, לא כסיסמה, אלא כהכרה באנשים שמחזיקים את הכלכלה הזו יום-יום על הכתפיים. וכשמביטים על נתוני המקרו – שקל חזק, אינפלציה נמוכה, הייטק שממשיך להוביל – ברור, יש לנו הכוח לעשות זאת, והכוח הזה לא יירתע מלוביסטים, לא יתקפל מול קבוצות לחץ ולא יוותר על הציבור. המדיניות של שר האוצר ברורה: יכול להיות כאן זול. תודה רבה.
497 מילים של אורית מלכה סטרוק. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.