קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, האמת, כשאני מסתכלת על הצעת החוק, התוכנית הכלכלית, אני מייד חושבת על זה שמנוע הצמיחה העיקרי של החברה הישראלית נמצא בתוך החברה הערבית. והיה אמור להיות שהתוצאה הישירה של זה היא שבאמת תהיה השקעה ויהיה משהו מובנה בתוך התוכנית הזאת שמופנה באופן ממוקד לחברה הערבית, כדי שבאמת יביא תוצאות ותוצרים לא רק לחברה הערבית, אלא בכלל לחברה הישראלית. אבל במקום זה אנחנו רואים הריסת בתים, אנחנו רואים יותר ויותר אנשים מובטלים, אנחנו רואים יותר ויותר נשים מובטלות, שאין להן אפשרויות תעסוקה, אין נגישות בתחבורה. אנחנו רואים יותר ילדים עניים, אנחנו רואים יותר אנשים חולים, וזה מה שנמצא בתוכנית הזאת. לא יודעת איך יועיל בכלל ל-20% מהאוכלוסייה.
אני רוצה להתייחס באופן ספציפי להצעה של מס הרכוש, ורוצה להיות יותר נקודתית. בעמק הכי גדול במדינת ישראל, סהל אל-בטוף, 57,000 דונם – כל שנה שליש ממנו מוצף במי גשם, ובשארית השנה, כמובן, יותר משלושה רבעים, אפילו 90% מהאדמות, הן בלי השקיה, בלי מים. זה אומר שאנחנו מפספסים את כל העונה, ואם יש עונה אחת שבקושי, בקושי – היא אפילו לא מחזירה את ההוצאות. רק בשביל להיות שייך לאדמה הזאת, להמשיך את המסורת של האבות ושל הסבים והסבתות, מעבדים את האדמה הזאת. אז איך עכשיו ההצעה הזאת באה ומבקשת מאותם אנשים לשלם מס על אדמה שלא נותנת כלום? והמדינה, שהיא האחראית באמת, ויש צורך בחקלאות שהיא מוסדרת, מובנית לאורך כל עונות השנה – המדינה והממשלה לא מתייחסות למקום הזה בכלל.
דבר אחרון, תרשה לי, כבוד היושב-ראש, רק בכמה שניות, אני רוצה לפנות לחברה הערבית. (אומרת דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:) תודה.
252 מילים של אימאן ח'טיב יאסין. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.