קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להגיד משהו על השבוע הזה במליאה. עוד שבוע של כלום ושום דבר מסתיים. השעה 21:00, שום חוק למען הציבור לא חוקק במליאה הזאת, רק חוקים – שום דבר, אתה לא עוזר בכלום, אתה לא עוזר לא במשבר הדיור, לא ביוקר המחיה, אתם לא מביאים שום רפורמות. כל מה שאתם עושים זה או יועמ"שית או פצ"רית או בג"ץ.
השבוע הייתי בכמה דיונים – בעיקר לבזות גורמי מקצוע. יו"ר ועדת החוקה משפיל את המשנה ליועמ"שית, אירוע – השפלת אותו - -
- - הלבנת פנים. אני ואתה, שנינו מגיעים מבתי ספר דתיים.
סליחה, מה? מה קשור הודעה אישית?
שלמה קרעי – מה קשור? אתה יודע כמה פעמים דיברו עליי, לא נתנו לי הודעה אישית. לא נתנו, רק שתדע. מיכאל, רק שתדע, אדוני היושב בראש – מיכאל, אתה שומע?
היום עלה לכאן שלמה קרעי, ביזה את סיעת יש עתיד פעם אחרי פעם, לא נתנו שום הודעה אישית, רק שיירשם בפרוטוקול.
אבל לא באתי לזה – וישר הוא גם מפנה את הגב: הודעה אישית, תן לי הודעה אישית, מירב אמרה עליי. מה אמרתי? אמרתי שהשפלת את המשנה ליועמ"שית, ושהלבנת פנים זה דבר חמור. מה אמרתי? תיארתי מציאות, שמחה. מה אתה רץ, מה אתה מפחד?
ביזית את המשנה ליועמ"שית, הלבנת פנים, העלבת חבר כנסת. די.
נכון. מקשיבים. אתה לא יכול להגיד לי כלום פה.
אתה לא יו"ר ועדה, זו זכות דיבור שלי.
מה לעשות, אתה לא יו"ר הוועדה, אתה לא יכול עכשיו לסתום לי את הפה. אני אגיד מה שאני רוצה והפה שלי ברשותי, כמו שהבת שלי אומרת.
עכשיו אני אגיד משהו. שיהיה לך ברור. ביום שני המליאה הסתיימה כאן, בשעה 18:00 אנשים הלכו, ב-20:45 אני סגרתי את המליאה, עוד מליאה של כלום. מה אתם עושים כאן? מחודש מרץ אין חקיקה בטרומית. כל חקיקה, אתם צריכים להתדפק על הדלת של החרדים: בבקשה, תנו לי את החוק הזה, תנו לי את החוק הזה.
עמית הלוי מחכה כבר שנה. חלאס, כל הכנסת הזאת.
אתה מי שמתדפקים בשעריו, והם מבקשים: תנו לי חוק. בינתיים המדינה תקועה, אין שרים.
רגע. אין שרים במשרדי הממשלה, אין שרים – לא בפנים, לא ברווחה. תקשיבו, מה שקורה כאן זה פשוט בדיחה עלובה, אבל היא על חשבון הציבור, כי בסוף בסוף בסוף, אין מדינה, יוסי טייב, אין, אין שרים. ראינו את הוועדות האלה, בכלל המינויים החדשים קטסטרופה, אבל לא משנה – זה, אל תתערב, תשמור בלב. זה פרגון לך.
עכשיו, אני רוצה לנצל את שתי הדקות האחרונות שנותרו לי כדי לפנות לחברי הקואליציה, שיבקשו סליחה. אני מבקשת – תשמע, אני רוצה לדעת האם אתם רוצים לבקש סליחה מכל המפגינים, הפטריוטים מקפלן, שקראתם להם "קפלניסטים", שקראתם להם "אנרכיסטים", אותם אנשים צעירים, רובם, אגב, לוחמים, שיצאו עם הדגל להגן על הדמוקרטיה הישראלית.
למה אני מספרת לכם את זה? כי כל הזמן קראתם להם "אנרכיסטים", נכון? והקפלניסטים האלה. והינה השבוע ראיתם מהי אנרכיה, מהי אנרכיה. אני אתאר לכם מה זה מפגינים אנרכיסטים. אלה מפגינים שמטיחים איש מבוגר במעבר החצייה, שמקללים שוטרים כנאצים, שלוקחים נשים מרכבים, מוציאים אותן החוצה, שזורקים אבנים על התקשורת.
שלוקחים דגלי ישראל ושורפים אותם. איפה ראית דבר כזה בקפלן? לעולם לא תראה את זה. מדורות, חסימות כבישים, תקיפות של נהגי אוטובוס. ונתניהו – צרצרים. "פלנגות פשיסטיות" הוא קרא לאנשי מילואים שיצאו עם דגל. "אנרכיסטים בזויים", קרא להם השר הפחדן – שאיתו אני כבר אסגור חשבון ביום אחר, אין לי זמן; באמת, השר הכושל הזה, שאני שומרת על המילים שלי כדי לא להתנסח בצורה נוראית, באמת.
מרביצים לשוטרים, תוקפים שוטרים. החרדים עושים את זה. מה זה חרדים? הפלג הירושלמי. ומה מדהים? שאף אחד לא מגנה, אף אחד לא אומר מילה על תקיפות של שוטרים. האיש המבוגר הזה שהוטח אתמול במעבר החצייה, ראית את זה? תודה, תודה. הוטח. ראית את זה, אכרם? מה הוא עשה? למה, אתה יודע? כי הם זרקו סלעים, אז הוא ניסה לפנות מהכביש, אז הטיחו אותו במעבר החצייה, ואף אחד מכם לא מעז לומר מילה, מילה. השוטרים חוטפים מכות, מקללים אותם כנאצים.
איפה השר הכושל הזה? מה הוא מפחד, שהבייס שלו ייפגע? מילה אחת. אבל המפגינים מקפלן הפטריוטים, הציונים שיצאו עם הדגל, שחלקם, פקדתי את הבית שלהם כשהמשפחה שלהם נהפכה למשפחה שכולה, פקדתי את הבית שלהם; אימא שלו, אשתו, אמרה לי: הוא היה הולך להפגין בקפלן, היום הוא קבור בהר הרצל. להם קראתם "פלנגות פשיסטיות". אתם יודעים כמה משפחות שכולות פגשתי של חבר'ה אנשי מילואים שהפגינו בקפלן? מלח הארץ, ציונים, פטריוטים, מתים על המדינה הזאת, בסוף גם מתו עבורה.
אבל על האנרכיסטים האלה, שהטיחו איש מבוגר, שתוקפים נהגי אוטובוס, אף אחד מכם לא מעז לומר מילה. ממה אתם מפחדים? ממה אתם מפחדים? זה לא שהם ילכו להצביע לכם. רובם מתנכרים לשלטון הזה, רובם לא מאמינים, רובם לא הולכים לקלפי. תרימו את הראש, תצאו נגד הפלג הירושלמי, תגידו מילה על תקיפות שוטרים.
לא. ידעתי שתקום, בגלל זה הסתכלתי עליך.
שמרתי אותך לסוף. תוריד את היד, אני אגיד לך. תוריד את היד, אני אגיד לך.
לא, אתה שמור אצלי לסוף. אתה לא מאמין, אפילו כתבתי עליך.
יש לי. הכול בסדר, למחמאות יש זמן דיבור. היחיד – לא בן גביר, לא נתניהו – היחיד שדיבר על הפלג הירושלמי זה חבר הכנסת ינון אזולאי. רשמתי אותך. תאמין לי, אני עוקבת אחריך. אין לי בעיה, אני נותנת קרדיט באהבה. אבל מה יש לכם? תרימו את הראש, תצאו נגדם. אלה לא אנשים שהולכים להצביע אפילו.
סליחה, היום שאלתי אותו מה שלום הבן שלו, ואני עוקבת אחריו, ואפשר להגיד כאן עליי הרבה דברים, אבל כשצריך לתת קרדיט, אני יודעת לתת, ואפילו רשמתי אותו, ושאלתי – אל תשתקו כשהמדינה שלנו בוערת; אל תשתקו כשמרביצים לשוטרים; אל תשתקו כשאנשים כאלה יוצאים נגד המדינה הזאת. הם אנרכיסטים, ככה נראית אנרכיה. תודה.
915 מילים של מירב בן ארי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.