קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-בראש. חברותיי וחברי לכנסת, אזרחי ישראל, תלמידי ישראל, החוק הזה שאנחנו מכניסים עכשיו לספר החוקים של ישראל, החוק שימנע ממורים שהוכשרו במוסדות של רשות הטרור הפלסטינית ללמד בישראל, שהייתה לי הזכות, למעשה החובה, ליזום אותו ולכתוב אותו. אני חושב שזה אחד החוקים החשובים שעברו כאן בכנסת במושב הזה, ואולי החשוב שבהם. אני אסביר: אני חושב שמשלוש סיבות זה נכון.
סיבה ראשונה – הוא מתקן את התשתית הכי יסודית ועמוקה. הוא עוסק בתשתיות. סיבה שנייה, הוא נוגע במהות של הבעיה – לא במעטפת, לא ליד, לא בצד. הדבר השלישי, בחרנו בחוק הזה לעסוק בעיקר, לא בטפל, בגוף הכי מסוכן היום במזרח התיכון: הרשות הפלסטינית. אני אתחיל בתשתית, במהות וברשות.
בהקשר של מלחמה בטרור, של שמירה על ביטחון המדינה, על אזרחיה, התשתית היא לא רק ליירט את הטיל בעת מעופו, את המחבל שיוצא לדרך, בזה אנחנו משקיעים מיליארדים מתקציב הביטחון, אדוני – גדרות, סיכולים, טכנולוגיות, מה לא? אבל התשתית הכי חשובה בחברה היא התשתית החינוכית. אני אומר את זה גם למטי, שעלתה כאן קודם: חינוך זה הבסיס. החינוך זה הבסיס כי קודם כול זו ההשפעה הכי עמוקה על נפש האדם. הכי עמוקה – באדם ובחברה – וזו השפעה על העתיד, והעתיד הוא חשוב, דור העתיד. וזו ההשפעה הכי גדולה על העתיד.
במה אנחנו היום עוסקים? בדרך כלל בקצה הקרחון, כמו שאמרתי, בחוליה שבדרך. רצחו לנו את צאלה, עם התינוק שלה. נכנסנו לבורקין. אני שואל בוועדת החוץ והביטחון: מה עשיתם בבורקין בערב? אז עצרו את האח שלו, את האימא שלו, ושחררו אותם כמובן אחרי כמה ימים, אבל הרוצח הזה הרי גדל בבית ספר. מי שעבר על החומרים של בית הספר הזה, שמחנך לדמוניזציה של העם היהודי, לדה-לגיטימציה של מדינת ישראל, לטרור, בבית הספר הזה, עם כל הגרפיטי שם, ועם כל החינוך בעיקר, ותוכניות הלימוד, והתאוג'יהי שכולנו מכירים, והתוספות שיש על זה בתנועות הנוער החברתיות, שאי-אפשר להגדיר אותן אחרת: נאו-נאציות. בזה עשינו משהו? בזה אנחנו נוגעים? בזה החוק הזה נוגע.
זה נכון למה שקורה במערכת החינוך ברשות הפלסטינית; זה נכון למה שקורה כשהמורים שלומדים שם מגיעים לכאן. אני רוצה להזכיר לכם, חבריי וחברותי לכנסת, אל-ראשידיה – אנחנו עוברים כשאנחנו נוסעים בעיר העתיקה מול שער שכם, מול שער הפרחים. אל ראשידיה, בית ספר יוקרתי בירושלים. מי לימד שם? אבו שחאדה. מה עשה אבו שחאדה? 1. מיקי לוי, רצח את אליהו קיי. יצא עם קרלו – רצח; אתה מכיר את רחובות ירושלים טוב. דבר שני, יותר חמור, חינך בבית הספר שלו, ועוד השאיר צוואה לסגל בית הספר ולתלמידים – ואחד התלמידים אכן יצא ורצח באותו אזור, בשער שכם את רוז לובין הצדיקה, העולה הבודדת, שהגנה פה בסעד, ואחרי זה נשחטה פה בשער שכם. זו הצוואה של אבו שחאדה. אגב, אני נזכר, באל-ראשידיה לימד חאג' אמין אל-חוסייני, אם אני לא טועה. כנראה שיש מסורת שם. נכנס למסורת הבית-ספרית.
זה החינוך. בדיון בוועדה הבאנו תלמידים מבתי הספר במזרח ירושלים. מה הם סיפרו בוועדה? האמיץ שהסכים להיכנס – היו אצלי בחדר. שם מסיכה – מה הוא סיפר? שהפסקה פעילה במזרח ירושלים זה שהמורים לוקחים את התלמידים לזריקת אבנים. זו הפסקה פעילה במזרח ירושלים. היה מפקד המשטרה, נדמה לי קדם, וסיפר על מאות ילדים שמשתתפים בהפרות סדר בכל השנתיים האחרונות. זה חינוך. זו תשתית. היינו בבית הספר, חבר הכנסת בוארון, אנוכי ואחרים. מה ראינו על הקירות? ראינו מפות שישראל לא מופיעה בהן. לא דה-לגיטימציה של משהו קיים, מוחקים. זה חינוך, זו תשתית.
החוק הזה עוסק בתשתית. הוא לא מוכן שאלה שלמדו באותם מוסדות – אגב, שכולנו יודעים, תאים, תאי הסטודנטים, מה זה תאי הסטודנטים במוסדות האקדמיים של הרשות הפלסטיניים? תאי חמאס. הינה, אני אקריא לך ציטוט אחד ממועצת איחוד הסטודנטים – שביבה – רצית ערבית. תנועות הצעירים, השביבה, של האוניברסיטה בחברון: תמיכתנו באחינו – על החמאס, אחרי הטבח, בעקבות הטבח – לוחמי ההתנגדות. אין דבר יותר יקר מהמולדת. התעוררו כדי לתמוך בהתנגדות בכל מקום – הם קוראים – בכל הדרכים האפשרויות. תהילה ונצח לשהידים הצדיקים. עד הניצחון. אלה הסטודנטים. אלה תאי הסטודנטים. פה לומדים המורים, יסמין. על זה אנחנו מדברים.
אני מבקש עוד דקה. דבר שני, המהות. החוק הזה, התעקשנו על זה, והזכיר פה חבר הכנסת בוארון, דייקנו אותו, והתעקשנו: אנחנו לא עושים את זה בגלל שלמי שלומד שם יש בעיה פדגוגית – חסר לו משהו, הוא לא מכיר את תוכנית הלימודים הישראלית; גם לא בגלל – ביטחונית, למרות שדוח המל"ל חריף מאוד, מי שלומד שם הופך להיות – איחוד משפחות - - -
דקה אחת. איחוד משפחות וכל זה. אנחנו עושים את זה מהותית. מי שלומד במרחב הזה שכולו ספוג שנאת ישראל, כולו ספוג תמיכה בטרור, הוא לא ראוי להיות מורה. הוא לא ראוי להיות מורה. שאלה פה מטי הרכבי. אין לו את התנאים. זה כמו שאתה תבוא, תאמר: אני מהנדס. בסדר, מה לעשות? ממנוע, לא נכנס, אין לך את ההכשרה. מורה הוא קודם כול – לך אני לא צריך לומר – מורה הוא קודם כול נושא ערכים, הוא מקור להשראה. אדם שלמד שם לא יכול להיות מורה. נקודה. לא בבית ספרנו.
אני מסיים, ברשותך, רק בתודות. היו לי עוד דברים לומר על העיקר, על הרשות הפלסטינית, מקור הרוע במזרח התיכון, מחנה האימונים הגדול.
אז אני רק אסיים בתודות, ברשותך.
גם ליו"ר הוועדה הקודם, יוסי טייב, שהזיע.
ליו"ר הוועדה הקודם, שהזיע; לחבר הכנסת בוארון, שמאז כניסתו, ישר עם כניסתו לכנסת, במרץ הצטרף לחוק, היה שותף למאמצים לקדם אותו.
לחבריי בוועדת החינוך, ובפרט ללימור סון הר מלך, שהייתה שותפה.
ואחרונים חביבים, לכל המתנגדים לחוק, מאיר. יש עתיד דווקא הודיעה בוועדה שהיא לא תתנגד לחוק, אבל לכל המתנגדים לחוק, כולל היועצים המשפטיים של הממשלה, כולל חברינו לאופוזיציה, כולל הח"כים הערבים, שלצערי לא דואגים לציבור שכביכול הם מייצגים אותו, כל התנגדות שלהם חידדה לנו - -
910 מילים של עמית הלוי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.