קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בחודש אוקטובר 2015 הסתערו אחמד מנאסרה בן ה-13 ובן דודו, על נאור בן עזרא, דקרו ופצעו אותו פצעים קשים. הפיגוע הזה היה חלק מגל פיגועים שנקרא טרור הקטינים. גל טרור הסכינים בהובלת בני הנוער במזרח ירושלים לא קרה מעצמו; בני נוער שיצאו מבתי הספר לפגוע ביהודים, לא פעלו בחלל ריק. אותם הנערים נטענו במוטיבציות לפגע על ידי מורים. מורים שינקו את משנת האסלאם הפונדמנטליסטי, משנת הג'יהאד, על ספסלי הלימודים באוניברסיטאות ברשות הפלסטינית, ובאו לירושלים לעשות שימוש בפלטפורמה של בתי הספר בעיר, על מנת להפיץ את משנתם הקיצונית.
אבל יותר מזה: גם ברמה המדינית, המורים הללו, שרכשו את השכלתם באוניברסיטאות ובחממות הטרור ברשות הפלסטינית, הגיעו כשליחים של הרשות, במטרה לחזק את אחיזתה בירושלים. וכל זה, גם בהקשר האסלאמיסטי וגם בהקשר המדיני, נעשה במימון משכורתם של המורים הללו על ידי משרד החינוך הישראלי.
לראשונה, חברים יקרים, בהצעת החוק שעליה נצביע, מדינת ישראל לוקחת אחריות על סוגיה שנזנחה במשך 59 שנים, בניית שדרת ההוראה במזרח ירושלים על ידי מדינת ישראל ובאחריותה. מצד אחד, החוק הזה ימנע ממורים שלמדו ברשות הפלסטינית – שליחי הרשות הפלסטינית – לבוא וללמד כאן בירושלים. מצד שני, עמלנו בחודשים האחרונים, בשנה האחרונה, על כך שממשלת ישראל תקבל החלטה – וזה יקרה כבר בשבועות הקרובים – בהחלטת ממשלה מתוקצבת, להקים תוכנית הכשרה למורים שתכשיר מורים לאוכלוסייה הערבית במסגרת האקדמיה הישראלית.
החוק הזה הוא חלק ממארג של פעולות שימנעו את 7 באוקטובר כאן בירושלים. אומנם העיניים ממוקדות בעשייה הביטחונית, שתמנע אתגרים ביטחוניים, אבל טיפול במוטיבציות של האויב, טיפול במוטיבציות הללו לפגע בנו, הוא השלב המקדמי. השלב המונע, המתבקש כל כך, שבו אנחנו חייבים לטפל, אם חפצי חיים אנחנו.
יותר מכך, צריך להבין, בכל השנים הללו הרשות הפלסטינית לא חדלה להוציא לפועל את חזונה. מהו החזון של הרשות הפלסטינית? שימו לב, חברים, החזון הזה – אני מצטט לכם את דוח משרד המודיעין שיצא ביוני 2021, אשר קובע את הדברים הבאים: חזון הרשות הפלסטינית – עיצוב מדינה בעלת רצף טריטוריאלי מיושב בין כלל חלקי יהודה ושומרון ובינם לבין מזרח ירושלים, ויצירת תנאים לחיבור הזה בין המדינה שבדרך לגליל התחתון ולנגב.
שימו לב, חברים, הרשות הפלסטינית מבקשת להקים מדינה מהפזורה הבדואית בנגב ועד לגליל התחתון, והציר הזה עובר דרך ירושלים. את זה אנחנו צריכים לפרק בשלל דרכים, גם בביטחון וגם במניעה. החוק הזה הוא חלק חשוב מאוד בפגיעה במוטיבציה של האויב להסתער על שכונות ירושלים, על תושבי ירושלים, כפי שקרה ב-7 באוקטובר ברצועת עזה.
החוק הזה, חברים, עבר דרך ארוכה עד שהגיע לגמר ולהצבעה בקריאה שנייה ושלישית, והרבה אנשים טובים גרמו לחוק הזה לקרות. אני רוצה לומר תודה לחבריי היקרים שעשו איתי במלאכה. חברי, חבר הכנסת יוסי טייב, יו"ר ועדת החינוך, שהוביל והשקיע ישיבות רבות ככל שנדרש לחוק הזה. יוסי הוא חבר ורע נאמן. יוסי, בזכותך אנחנו מביאים היום ברכה גדולה למערכת החינוך בישראל ולתושבי ירושלים בפרט.
אני רוצה להודות לחבר הכנסת עמית הלוי, שיחד איתי הוביל את החוק הזה, ודייק אותו במקצועיות רבה, ממנו ירשתי את ועדת המשנה לתוכני הלימוד במזרח ירושלים. לחבריי ועדת החינוך כולם וליו"ר הנכנס, צבי סוכות. אני רוצה להודות למנהלת ועדת החינוך, אתי דנן. לענת, למירב, לתמי, היועצת המשפטית, ולצוות הוועדה.
אבקש להודות לאנשי משרד החינוך. לשר החינוך יואב קיש, למנהלת מחוז ירושלים, כרמית הרוש, ליועצת המשפטית של המשרד, שרית חייק-שפיגלשטיין, לניסים ואסיף, לאסיה ולאיתי. אני מבקש להודות לאנשי מינהלת החינוך של עיריית ירושלים ובראשם לראש העיר, מר משה ליאון, שנתן את מלוא האמון בי ובהצעת החוק. זה אינו מובן מאליו. לבסוף, אבקש להודות גם לשותפי הנאמן, ידידי היקר, מאיר חוטה, שבחוכמה רבה הסתערנו כתף אל כתף במשעולי החוק. תודה לכולכם.
חבריי חברי הכנסת, אבקש מכם להצביע בעד החוק הזה. תודה.
אבקש לומר בדקות שנותרו לי, ואני רואה - - -
חברים, מכיוון שבחינוך עסקינן, אני מבקש לדבר עוד כמה דקות קצרות על נושא מאוד מאוד חשוב ויקר לליבי. השבוע עלתה לוועדת השרים לחקיקה הצעת חוק שאותה הגשתי, חוק המל"ג. חוק המל"ג נועד לעשות סדר בתחום שהיה פרוץ משנת 1977.
אדוני היושב-ראש, בשנת 1977 – לאחר הניצחון של הליכוד בבחירות ב-1977 – שבועיים ימים לפני שראש הממשלה המנוח יצחק רבין, העביר את מפתחות הממשלה לראש הממשלה המנוח, מר מנחם בגין, החליטה ממשלת רבין החלטה, למרות שהיא ממשלת מעבר. החלטה יוצאת דופן, להקצות את כל כספי הממשלה שמופנים לאקדמיה הישראלית לוועדה, ועדה חדשה בת שנתיים ימים שהוקמה ב-1975: ות"ת, ועדת התכנון והתקצוב; שהיא זו שתחלק את כספי האקדמיה הישראלית ללא פיקוח הממשלה.
אדוני היושב-ראש, אני בטוח שתבין אותי, קשה לי להשתחרר מהתחושה שאותה הגמוניה דאז, ששלטה באקדמיה הישראלית, לא יכלה לקבל את דין הבוחר, במובן הזה שהיא לא יכלה לחשוב שאנשי חירות, שנואי נפשם, יחד עם הליכודניקים, שלא לומר הצ'חצ'חים, הם אלו שעכשיו יפקחו על חלוקת כספי האקדמיה.
שנתיים קודם קם. אבל ההחלטה לתת את התקציב - - -
חברת הכנסת, תקשיבי לי, ההחלטה לתת את התקציב הזה התקבלה לאחר הניצחון של הימין בבחירות, הניצחון ההיסטורי, ושבועיים לפני שהמדינה עוברת לניהולם.
ההצעה שהגשתי לוועדת השרים דיברה על כך שהרגולטור הממשלתי, הוא המל"ג, שנשלט באופן מוחלט על ידי האקדמיה הישראלית, שני-שלישים מחבריו הם נציגי האקדמיה, הוא זה שיפקח על כספי ות"ת. וכן, הוא יעוצב על פי דרכו ומשנתו של שר החינוך.
אני חושב שזה נכון, אדוני - - -
אם אתה חושב שנכון רגולציה - - -
אני אענה, אני אענה. זה לא הוחלט שנתיים קודם, גברתי. אבל אני אענה.
הצעת החוק רק הגיעה לשולחן הוועדה, ויצא הקצף על פני הארץ והשדים קמו מרבצם: "ישראל תמצא עצמה ליד רוסיה והונגריה" – זעקה הכותרת – "האקדמיה בסכנת הידרדרות" - -
- - בעיתון הארץ; ולאחר מכן עוד כותרת בעיתון הארץ: "ועכשיו, לחיסול האקדמיה"; ודבריו של פרופ' פורת, נשיא אוניברסיטת תל-אביב: אנחנו צריכים לעשות הכול, כל אמצעי כשר, כדי למנוע את ההחלטה הזאת.
חברים, הגזמתם. חברים, אל תתבלבלו. כל המטרה בהצעת החוק הזאת היא להחזיר את הפיקוח הממשלתי. וכן, לשאלתך, אדוני היושב-ראש, אני מאמין בפיקוח ממשלתי על כספי הציבור. כש-15 מיליארד שקלים יוצאים מקופת משלם המיסים הישראלי לטובת האקדמיה, שליחותנו הציבורית מחייבת לפקח על הכסף הזה ולראות שהוא מחולק במדדים שוויוניים ובקריטריונים שווים.
אני רוצה, אדוני היושב-ראש, שכל ילד בישראל יזכה לחינוך, להשכלה גבוהה, ולא – למצב שאלה שהם דור ראשון להשכלה הגבוהה, החברים, הצעירים שגרים בפריפריה החברתית והגיאוגרפית – הולכים ללמוד באותן מכללות יקרות, ולא זוכים לסבסוד כמו זה שהוא דור שני ושלישי לאקדמיה, שממונו מאפשר לו גם לקבל את חוגי ההעשרה בילדותו וגם ללכת לתשע האוניברסיטאות המסורתיות בישראל.
ועכשיו אומר את הדבר האחרון. טענו מייד שמטרתנו היא להשפיע פוליטית על האקדמיה בישראל. אדוני היושב-ראש, אי-אפשר שלא לצחוק לנוכח הטענה הזאת. אתה רואה מה קרה בשנה האחרונה, בשנתיים האחרונות, בשלוש השנים האחרונות, כשהפכו את האקדמיה למכשיר פוליטי מובהק בידי מקבלי ההחלטות, ועירבו אותה – פעם אחת ברפורמה המשפטית ופעם שנייה במאבקי קפלן השונים. וזה לא צריך להיות, זה לא צריך לקרות. אנחנו רוצים לעשות את מטרת חוק המל"ג, ליישם את מטרת חוק המל"ג, ולעקור את הפוליטיקה מהאקדמיה.
לא יכול להיות, לא יכול להיות שיבואו ראשי האקדמיה וייקחו - - -
לא יכול להיות, חבר הכנסת בליאק, שראשי האקדמיה ייקחו בני ערובה עשרות אלפי סטודנטים ואלפי אנשי סגל. יהפכו אותם בני ערובה בסדר-יום פוליטי. זה לא יכול לקרות.
ולכן אנחנו נתקדם עם הצעת החוק הזאת, ונביא אותה, נקדם אותה, כדי לתקן את המצב הרגולטורי, כדי לפקח על הכספים – שיגיעו לכל אזרחי ישראל, וכדי לעקור את הפוליטיקה מהאקדמיה בישראל. כדי שכולנו נרגיש נוח בבואנו ללמוד באקדמיה הישראלית, כדי שלכל נער ולכל נערה בישראל תהיה הזדמנות שווה ללמוד באקדמיה הישראלית.
חברים יקרים, אני מבקש מכם לתמוך בהצעת החוק החשובה הזאת. תודה רבה.
כמובן, זו שאנחנו מתכנסים לקריאה שנייה ושלישית עליה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
1,206 מילים של אביחי אברהם בוארון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.