קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
הנכדה של היושב בראש. אנחנו מברכים אותך, ברוכה הבאה. נקווה שנעשה לכם חיים טובים יותר במדינה הזו כמשפחה.
ברוכים הבאים, אביה ואביעד וקרן.
אדוני היושב בראש, אני שמח שאחד המציעים חזר, חבר הכנסת אזולאי, אני רוצה לדבר אליו. אני מאוד מודה לך. חבר הכנסת הלוי, אולי החוק הזה ראוי, אתה יודע מה, אני לא פוסל אותו על הסף. אבל הוא לא פוגע. אני אסביר, הוא מחורר יותר מגבינה שווייצרית. אתם בחרתם פשוט ללכת בדרך הקלה. יש חוק, וזהו. מה ההשלכות? לאן זה יוביל – ואני כבר אמנה אותם. מניעת העסקת עובדי הוראה שיש להם תואר אקדמאי ממוסד ברשות הפלסטינאית. ואלה, צריך בדיקה, צריך לבחון את זה, ואני מקבל את מה שאמרת כמובן מאליו. בסדר? אני לא בודק את זה אפילו. אבל תסבירו לי מה יקרה בירושלים – ובירושלים אני מומחה. הילדים לא היו במסגרות, לא במסגרות בית הספר, הם יהיו ברחובות, זורקים אבנים ובקבוקי תבערה.
אם הייתם באים ומתחילים מספרי הלימוד ואומרים: בוא נבדוק את ספרי הלימוד, אני מיום היותי, מפקד פלוגה פה ומפקד מחוז, בא בטענות לעיריית ירושלים שספרי הלימוד הם מקור הרע. ולכן צריך לטפל בספרי הלימוד, כי הם מביאים אותך משיעור לשיעור, ושם יש דברי שטנה ושנאת העם היהודי. עד היום אף אחד לא עשה כלום, רוב הספרים האלה נמצאים.
עשו חלק, עשו. אני לא אומר כלום, אני חוזר בי, עשו, לא מספיק. לכן אני אומר, אין פתרון לשכתוב הספרים או להדפיס אותם כחובה בבית דפוס ישראלי. אם ידפיסו אותם כאן ולא ברמאללה, זה ייראה אחרת. אבל אם זה היה מופיע בחוק שלכם כנספח, כסעיף, משהו, עכשיו, אולי היה מקום לחייב את אלה שלמדו ברשות לעבור קורס הכשרה בצד הישראלי. מה שיקרה הוא שלא יהיו פה בתי ספר, התלמידים לא ילמדו, הם יסתובבו ברחובות, ויבצעו אירועי פשיעה, זריקת אבנים ובקבוקי תבערה. זה מה שזה יגרום.
אין פתרון בצידי החוק הזה, לא שמעתי משהו מתכלל. אם הייתם באים ואומרים אנחנו רוצים, כמו רופאים שלומדים בחו"ל, כמו כל אלה שלומדים בחו"ל, שיעשו פה סטאז'. ילמדו, יעברו אחר כך מבחן, וזהו. אבל ברגע שאתה לא נותן פתרון, לא יהיה פתרון בית-ספרי, האנשים האלה יסתובבו בחוץ.
עכשיו, תראה, מכיוון שאני מכיר את האזור היטב, הרגליים שלי חרשו את ירושלים ואת עוטף ירושלים, יש כפרים פלסטינים צמודי גדר, ויש לי כמה שמות לתת לך, אבל אתה יודע מה, המפורסם ביותר והשקט יחסית הוא א-זעים, כאן, מתחת לגבעה הצרפתית, שטח A. מה תעשה אם יבנו שם בתי ספר – לא שייקחו שנים, ביבילים? אנחנו לא נותנים רישיונות, לא כלום. מה תעשה? תעמיד מחסומים ולא תיתן לתלמידים לעבור?
כן, אבל מה? אין בעיה לתלמידים ולאוטובוס מזרח-ירושלמי להיכנס לשם.
אין בעיה, אין. ולכן אני אומר, היה צריך לשים יותר חשיבה, אולי לקחת את המורים ולהגיד להם: אני מחייב אתכם לעבור קורס, לשנות את ספרי הלימוד כמו שצריך בלי דברי שטנה – כי אלה הסתובבו בירושלים. אני פגשתי אותם. פגשתי אותם בכל מקום.
ולכן אני אומר לכם, עשיתם עבודה, לא השלמתם אותה. אם תשלימו את העבודה, אולי זה ייראה אחרת. לא השלמתם את העבודה.
תעשו לי טובה. מפקח אחד על 80 בתי ספר לא מצליח להגיע לשום מקום. אין בקרה אפילו על ספרי הלימוד, על מה אתה מדבר?
אני לא מעודכן, אה? אתם רוצים שאני אביא ספרי לימוד? אתם רוצים?
אוה, אוה, אני מבין שבשלוש שנים הפכתם את כל ה-40 שנה.
יש חומרים בעממי. יש חומרים בעממי.
אני מסיים. עיריית ירושלים, שזה תפקידה, אגב, צריכה לפקח על החומר. והיא, כשהיא תפקח על החומר, זה ייראה אחרת. תודה רבה.
557 מילים של מיקי לוי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.