קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני לא יודע, אולי זה רק אני, אבל כאילו יש לי הרגשה שאתם בממשלה באמת חושבים שכולנו אהבלים, אחרת אין סיכוי בעולם שאתם יושבים בישיבת הממשלה ומכריזים על זה שאתם עכשיו מקימים ועדה שאתם תמנו אותה. ומה שאני אוהב זה שאומרים בראיונות רדיו: מה, אנחנו לא ממנים אותה, אנחנו רק מגדירים מי יהיה זה שיהיה בוועדה, ואז הוא יגיד לנו מה הבעיה. אין לתאר את זה.
עד היום אני מודה שהייתי משוכנע שאני נגד האירוע הזה, אבל היום בבוקר קמתי, ואני בטוח כמו חבריי חברי הכנסת וגם היושבים בקהל – וגיליתי שסילמן וקרעי הצטרפו לוועדה. אני חייב להגיד לך, חבר הכנסת סימון – ואללה, אמרתי, טוב. אם סילמן שם, יש מצב שאני משנה את דעתי. הרי יכולת קבלת ההחלטות שלה אל מול המציאות היא מעולה, ואולי אני קצת סומך עליה.
אבל אני רוצה לקצר את הביורוקרטיה ואת העבודה הקשה שוועדה צריכה להיות, כי באמת, אם אתם הופכים את זה לאירוע קומי, שבו סילמן וקרעי ודודי אמסלם ובן גביר ואליהו הם אלה שיקבעו, אז בואו נזרום עם הקומדיה, כי החיים שלנו באמת הפכו פה לקומדיה אם השר שאמון על הביטחון האישי שלנו הוא אנרכיסט משתמט, מורשע. אז בואו נצחק עד הסוף.
אני רוצה לסכם מי אשם: קודם כול, חבריי חברי הכנסת, לוי אשכול ורבין. הם אבי אבות הקונספציה, הם אשמים בטח במובן המדיני. אני גם רוצה לומר שבמובן הביטחוני אני אישית הייתי מאשים שני אנשים: האחד, אהוד ברק – למה? כי קל לנו להאשים אותו; השני שאשם הוא מנכ"ל פייבוקס העולמי, כי הוא יצר את הפלטפורמה שבה ב-2018 בנימין נתניהו הזין את חמאס. אז אדוני, אתה אשם. בפיגוע ההסברתי או בהסברה שלא קיימת הייתי מאשים את נועה תשבי, על אף כמעט מיליון עוקביה והעבודה המדהימה שהיא עושה. ואללה, היא לא הצליחה. ההסברה שלנו לא טובה. אני חושב שהיא אשמה. כל האירוע המשפטי הוא בכלל קונספירציה של הלוני טונס ובאגס באני, אחרת אין שום סיכוי בעולם שמישהו אחר היה מעלה על דעתו שקונטיינרים שלמים של סיגרים ושמפניות יגיעו, וזו קונספירציה. זו פשוט קונספירציה.
עכשיו אני רוצה לומר עוד משהו: לא תהיה שום ועדה שטותית שאתם במו עצמכם יוצרים. אתם מסתלבטים על העם. אתם מוכרים לנו לקרדות. זה פשוט לא ייתכן. איך יכול להיות שאתם יושבים ואשכרה חושבים שאנחנו נזרום עם האירוע הזה? אתה תמנה את זה, אני אמנה את זה – בואו, בואו נוותר על האירוע הזה. למה? אני רוצה להגיד את השורה התחתונה של הוועדה במשפט אחרון: היחיד שראוי וזכה לציון לשבח הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו. הוא הראשון שראה, זיהה, סיכל, רץ – וכן העירו אותו, אתם סתם מלינים עליו וסתם אומרים שהוא לא התעורר ולא העירו אותו. אני ממליץ עליו לפרס נובל לשלום של הגלקסיה. אל תסתפקו פה ביקום הזה – גם ביקום הבא. הוא גדול הדור שלנו, באמת. הייתי אומר תודה רבה, אבל סליחה מעם ישראל שזו הממשלה הנוראית שלנו.
459 מילים של נאור שירי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.