מדיניות פושעת של הממשלה המפקירה את החברה הערבית בכל תחום

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

כבוד היושב-ראש, הנושא הוא: מדיניות פושעת של הממשלה המפקירה את החברה הערבית בכל תחום. גם את החברה היהודית. יש אין-סוף סיבות להביע אי-אמון בממשלה הזאת. ממשלה כהניסטית מסוכנת, אין שום סיבה לאמון בה. ממשלת הבקלאוות לא מסתפקת בלבכות על המתים, לא די לה בשפיכות דמים, דם שנשפך, היא מתענגת עליו, כמעט מתגאה בזה; ממשלה שידיה מגואלות בדם של ישראלים ופלסטינים כאחד, רבים מדי. ממשלה שבינה לבין הביטחון האישי של כל אזרח ואזרח אין דבר, שום קשר. הפקרה מוחלטת.

מי שמינה עבריין למשרד שאחראי לביטחון האישי של הציבור ולא מפטר אותו, אחראי באופן ישיר למציאות המדממת שלנו. הוא הראש – הוא אשם. החברה הערבית מצויה במשבר עמוק ומסוכן שרק מעמיק ומתרחב, ואין מי שיעצור אותו, כי ארגוני הפשיעה נוהגים כאילו הם השליט, אוטונומיים מעל המשטרה. אין הרתעה, אין חוק, יש פרוטקשן, יש נשק משתולל, ודם נשפך ברחובות.

רק הבוקר בעקבות ההודעה על מותו של מהדי מחאמיד, בן 21 שנורה באום אל-פחם – 232 ערבים לפי יוזמות אברהם קיפחו את חייהם, נרצחו מאז תחילת שנת 2025, מתוכם 21 נשים. המדיניות הפושעת מאפשרת לארגוני הפשיעה לפרוח, לשגשג על חשבון הביטחון האישי של כלל הציבור הערבי. הפשיעה גואה בחברה הערבית, והיא עולה גם בחברה היהודית. משילות? לא משילות ולא בטיח.

הכנסת הנוכחית והממשלה הזאת הן גן עדן לעבריינים, וראשי ארגוני הפשיעה הגדולים והמוכרים חוגגים. הם מביעים אמון בממשלה הזאת – הם, יותר מאשר כל אדם אחר וכל ארגון אחר. העולם התחתון מתפרץ בדלת הראשית, החיילים של ארגוני הפשיעה מצלמים את עצמם מבצעים עבירות ומשדרים בטיקטוק עם מוזיקת רקע, מטילים אימה – והכול בגאווה ובפנים גלויות בלי פחד, בידיעה ברורה שאין אכיפה.

ממשלה שנולדה בחטא לא ראויה לאמון הציבור; ממשלה שכשלה עמוקות באופן יום-יומי לטפל בפשיעה הגואה גם בחברה הערבית ובציבור כולו תוך כישלון מוחלט בהגנה על חיי האזרחים – גברים, נשים וטף. דווקא בתקופה הזאת, בשיא הפשיעה, בשיא הקריסה של החברה הערבית, מגיעה השרה מאי גולן ועושה עסקה – עסקה עם שר הבקלאוות, שר המשטרה, ועם ראש השב"כ זיני – אתה תיקח מיליארד שקל, אתה תיקח 2 מיליארד שקל – והיא לוקחת את זה. והם, אם יסכימו, לוקחים את זה מבריאות, מחינוך, מתשתיות, מהתחומים הבסיסיים שאנחנו כל כך נואשים.

ממתי לשב"כ יש מחסור בתקציבים? מישהו שמע פעם שהשב"כ סובל ממחסור בתקציבים? חוץ מזה, לטיפול בפשיעה הוא לא צריך עוד 2 מיליארד או 3 מיליארד שקל למשטרה, הוא צריך החלטה. בן גביר, כשערבי נהרג, הוא לא מרגיש שהוא נכשל; בשבילו ערבי רצח ערבי. הרי הבן שלו, הסיסמה שלו היא "מוות לערבים", ופה ערבים רוצחים ערבים – זה מוות לערבים. יכול להיות שהוא מחייך בכל פעם שהמספר עולה, הוא לא מרגיש שהוא נכשל. לכן אני אומר שגם בן גביר וגם זיני גוזלים את כבשת הרש של החברה הערבית, וגוזלים את התקציבים שלה בתחומים החיוניים, ומעל לכל אלה המנצח על התזמורת הכהניסטית הוא בנימין נתניהו עצמו, שהממשלה שלו הפכה להיות כהניסטית. בכנסת הזאת יש יותר כהניסטים מאשר בעוצמה יהודית, והדם ממשיך להישפך.

אתמול, חבר הכנסת סגלוביץ', כוחות משטרה, מודיעין, פרצו לתיאטרון אל-חכוואתי בהצגה של ילדים. עשו טרור נגד הילדים בהצגה. אמר להם איזה שוטר חצוף: חמש דקות, כולכם צריכים להסתלק מפה. ילדים עם ההורים שלהם בתיאטרון. טוב, מה זה לפזר הצגה של ילדים מול 20,000 ילדים הרוגים? זה כלום, אבל זו הפעלת טרור נגד ילדים בעת הצגה. הכול בהוראות שר הבקלאוות, שלפני יומיים הגיע ללקיה שוב, אחרי שהמשטרה שמה בטונדות, קוביות בטון בכניסה, סגרה את היישוב, ועשתה מין עוצר לא מוכרז. למה? כי יש יישוב יהודי שכן שהתלונן.

מתברר שהשיטה של לסגור כניסות ויציאות של יישובים ערביים היא לא חדשה בלקיה, לפני חודש הם עשו את זה בפרידיס. הכי קל לסגור את היישוב הערבי. מילא, אתה חושד במישהו, באיזה עבריין, אתה שם מחסום – אבל לא מעניש יישוב שלם. יש ביטוי לדבר הזה כשיש חוק לסוג מסוים של אוכלוסייה, ויש חוק לסוג אחר של אוכלוסייה. זה נקרא חוק מפלה, חוק הפרדה.

מה, אני עדיין זוכר את בנימין נתניהו מגיע אליי לוועדה ומבטיח לגברת סיהאם הייקל שימצאו את הרוצחים של בעלה והילדים. לאחר כמה שנים היא אמרה שהיא כבר לא סומכת עליו. סיהאם הגיעה לאותה מסקנה שכמעט כל הבית הזה יודע: בנימין נתניהו הוא שקרן, מבטיח ולא מקיים. אגב, הוא גם הבטיח לנו בישיבת הסיעה איתו בתחילת הקדנציה, אמר: כמו שמיגרנו את הפשיעה בנתניה, נמגר אותה בחברה הערבית. אז אמר. ואתמול הוא זורק רמיזות ואיומים לעבר רע"מ. הוא לא טיפש, את זה אי-אפשר לקחת ממנו. הוא יודע לעשות פה הערה, שם עקיצה, צעד אחר צעד דה-לגיטימציה, כי הוא יודע שהרשימה המשותפת תשיג בין 15 ל-17 מנדטים, והוא הולך הביתה, ואחרי שהוא הולך הביתה – הוא הולך לעוד מקום. תודה רבה.