מדיניות פושעת של הממשלה המפקירה את החברה הערבית בכל תחום

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, אני דווקא שמח שאתה תשיב להצעת האי-אמון, כי יש לי מספיק זמן. אני דווקא רוצה להמשיך לדבר על ועדת חקירה ממלכתית, אבל לדבר בסגנון שמוכר לך. אתה מדי פעם עולה כאן לדוכן הכנסת ואתה אומר שהאופוזיציה מתנהגת כמו בולשביקית. נכון? זו מילה אהובה עליך, בולשביקים. אתה מאשים את האופוזיציה במדינת ישראל בכך שהם שמאל ובולשביקים.

אני נולדתי בברית המועצות, כידוע, ועליתי כשהייתי בן 17. אגב, אני חוויתי את התפרקותה של ברית המועצות, אז אני גם ילד של ברית המועצות של פעם וגם ילד של אחרי התפרקותה של ברית המועצות. בברית המועצות, בשביל להסתיר את האמת המדינה הפעילה מכונה שלמה, וזה לא סוד. קודם כול – פרופגנדה, מילה שאנחנו משתמשים בה. מה זה פרופגנדה? כאשר המדינה מקדמת את סדר-יומה שטוב לה, לממשלה, ומסתירה את הדברים והבעיות שקיימים בחברה ובציבור. אתה לא רוצה לדבר על שחיתות? דבר על בלט. אתה לא רוצה לדבר על פשע ברחובות? דבר על ההישגים בספורט. אתה לא רוצה לדבר על כל מה שקורה בחברות הממשלתיות? דבר על ציור, דבר על תערוכות. השלב הבא של השליטה של המדינה, זה הצנזורה. אם אתה עורך בעיתון, ואתה רוצה לדבר על משהו שמעניין את הציבור, אתה הולך לצנזור. הצנזור מתקשר למזכיר המפלגה ואומרים לו: אוי ואבוי, אם אתה תעלה סוגיה שמעניינת את הציבור. אתה תכתוב על תערוכת ציור שנפתחה אתמול, שכולם יבואו לראות. אתה תדבר על דברים טובים.

אני שומע היום שמנסים להסתיר את האמת מהציבור בזה שמקימים גוף שבעיניי לא קיים – יש חוק לוועדת חקירה ממלכתית, על פי החוק הממשלה צריכה להתכנס, לקבל החלטה. אתם רוצים? תואילו ותשנו את החוק, אם אתם כל כך רוצים לשנות, אבל החוק קיים. בניגוד לחוק, אתם, הממשלה, מקימים גוף שהוא לא ברור לי, וכל יום מוסיפים אליו שרים שהם אלה שיעצבו את המנדט של החקירה שהולכת לקום. בלאו הכי – אם הייתם אומרים: בואו נקים ועדת חקירה ממלכתית ונקים צוות מצומצם של שרים שיעבדו בשיתוף פעולה. לא, אתם לא אומרים את זה. אתם אומרים: אנחנו נקים ועדה, ובורחים מהמילה "ממלכתית" – אני לא יודע מה המילה הזאת עשתה לכם – בורחים מהמילה הזאת, ופשוט יורקים בפרצופו של הציבור בזה שכל פעם אתם מוסיפים שרים שאין להם שום קשר לא למושג אחריות וגם לא למושג חיים ציבוריים. כשאני רואה שרים שעברו מצד לצד לפני שלוש שנים הם הגנו על הממשלה הקודמת, והיום הם בממשלה הזאת. איזה אמון יש בשרים האלה, אדוני השר? אתה רוצה שהוועדה הזאת תקבל את אמון הציבור, ולא אתה אישית, אבל מישהו מחליט שם בממשלה, לקחת שרה שהאמון בא הוא הכי נמוך, ואז אתה אחר כך שואל למה הציבור לא מאמין לוועדת חקירה ממלכתית, כשאתם במו ידיכם פוגעים באמון הציבור?

החוק אומר דבר פשוט: יש נשיא בית המשפט העליון. אתם אוהבים אותו, לא אוהבים אותו, קוראים לו נשיא, לא קוראים לו נשיא, זה לא משנה – זה חוק. הוא נבחר על פי ועדה שקיימת, לא הצלחתם לשנות את הרכב הוועדה. הוא נשיא בית המשפט העליון, והוא אמור לקבוע. הוא לא יהיה בוועדה הזאת. לא נתתם אפילו צ'אנס לקבוע את הרכב הוועדה, ואתם כבר מנסים לעשות לה דה-לגיטימציה.

אז בחזרה לברית המועצות – מלבד פרופגנדה וצנזורה היה עוד נושא חשוב. קראו לזה אידיאולוגיה של הממשלה. בכל מפעל – אני מקווה שאני מגלה פה דברים מעניינים, כי כאלה דברים וכאלה סימנים קורים במדינת ישראל של ימינו. כל מה שאני מספר קורה במדינת ישראל של ימינו. בתוך חברות ממשלתיות, יש אנשים שמוודאים שהאידיאולוגיה של אותה החברה תתאים לאידיאולוגיה של הממשלה. בלי לפגוע בעבודה מאוגדת, קוראים לזה "ועדי עובדים". ואני בעד שיהיו זכויות של העובדים, אבל תסתכלו מה קורה היום – אוי ואבוי אם אתה סוטה מהקו האידיאולוגי של הממשלה, כי אז תהיה בעיה לאותה חברה, לאותו מפעל. אתם הבולשביקים, אדוני השר. אתם יצרתם פה מערכת בולשביקית בזה שאתם מתחמקים מהאחריות.

יש פה קהל. אדוני היושב-ראש, מגיע קהל צעיר, תיכוניסטים. איזה שיעור אנחנו נותנים להם, אנחנו, כחברי כנסת, קואליציה ואופוזיציה? הם יחזרו לשיעורי אזרחות, ילמדו בשיעורי אזרחות שהכנסת היא ליבה של הדמוקרטיה, אבל גם ליבה של האחריות. כאן, בשולחנות האלה, בכיסאות האלה, ישבו גדולי האומה, ישבו ראשי ממשלות, ישבו שרים שלקחו אחריות. איזה שיעור אנחנו נותנים לדור הצעיר? איזה שיעור אנחנו נותנים – אנחנו, חברי הכנסת – לילדים שלנו? הם לומדים היסטוריה ואזרחות בספרים ואנחנו מיישמים הפוך לגמרי. אני אומר בכוונה "אנחנו", כי אני חושב שעל כולנו מוטלת אחריות. אני חושב שאנחנו חצינו את הקווים, ובשלוש השנים האחרונות הממשלה חצתה את כל הקווים ופגעה באמון הציבור כלפי מוסדות. דרך אגב, לא פלא שהכנסת נמצאת כמעט במקום האחרון בין כל המוסדות, אחרי הצבא, אחרי שירותי הביטחון, בג"ץ מקבל אמון הרבה יותר גבוה מהכנסת. ואז אחר כך, אתם בממשלה ובכנסת מתפלאים למה אין אמון בכנסת – כי בשביל ליצור אמון בכנסת צריך לפעול לפי החוק וצריך לדעת לעמוד כאן ולהגיד: כן, זאת האחריות שלנו.

אני שומע את חבריי מהקואליציה, כאילו הם עכשיו טוקבקיסטים בכל מיני ערוצים. יש אנשים בבית הזה שבשיא הרצינות אומרים שאת תוכנית ההתנתקות ביצעה מפלגת קדימה. חבר'ה, קצת אינטליגנציה, לפחות תיכנסו לוויקיפדיה, תבדקו מתי קמה מפלגת קדימה. מה, אתם לא זוכרים שראש ממשלת 7 באוקטובר בנימין נתניהו הצביע ארבע פעמים בעד ההתנתקות? לא, מפלגת קדימה ביצעה את תוכנית ההתנתקות. עוד מעט תגידו שהממשלה שלנו הייתה ב-7 באוקטובר. איזו ממשלה הייתה ב-7 באוקטובר? זאת הייתה המשמרת שלכם, אתם הייתם ב-7 באוקטובר. ו"המשמרת שלכם", הכוונה לאחריות שלכם. אפשר לחקור, חובה לחקור. כולם צריכים להתייצב בפני הוועדה, כל ראש ממשלה שקשור לאירוע. אגב, אני חושב שהחל מ-2007, מאז שהחמאס השתלט על רצועת עזה – היה אהוד אולמרט, אחר כך נתניהו, אחר כך עוד שני ראשי ממשלה, בנט ולפיד – כולם צריכים להתייצב, כמו שכל שרי הביטחון שהיו החל משנת 2007 צריכים להתייצב בפני הוועדה. זאת תהיה הבעת האמון הכי גדולה שיכולה להיות. ככה צריך לבנות את אמון הציבור כלפי הוועדה, כאשר אתם, הממשלה, מקימים ועדה וכולם כאחד מתייצבים בפני הוועדה הזאת. נכון, חלק מהדברים לא יהיו חשופים לציבור. אדוני יודע מתי נחשפו פרוטוקולים של ועדת אגרנט? ב-2014, 40 שנה אחרי, זכינו לראות חלק מהפרוטוקולים של ועדת אגרנט, שהתייחסה לממשלה, הראשונה מאז ההתקפה ב-6 באוקטובר 1973. למה הסתירו 40 שנה את הפרוטוקולים? כי היה שם הלם. בישיבת הממשלה היה הלם טוטאלי, לא רצו לדעת שהממשלה הייתה בהלם. לצערי אנחנו יודעים שהממשלה הייתה בהלם ב-7 באוקטובר. אנחנו ראינו את זה גם בהמשך, חודשים רבים אחרי מתקפת 7 באוקטובר הממשלה הייתה בהלם, ורק העם, הציבור, תפקד, בניגוד לממשלה.

ולכן, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השר אמסלם, אין מנוס מלהקים ועדת חקירה ממלכתית, שתחקור, שתזמן את כולם ושתהיה לה סמכות גם להצביע על אנשים באופן אישי. כך נוכל לשקם את אמון הציבור כלפי הבית הזה, כנסת ישראל. תודה רבה.