מדיניות פושעת של הממשלה המפקירה את החברה הערבית בכל תחום

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

קודם כול, חבר הכנסת סובה, כבוד הוא לי שאתה יושב על כיסא היושב-ראש.

כבוד לי גם עכשיו ותמיד. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כפי שאמרתי, חבר הכנסת לפיד תמיד נוהג לבוא לכאן כל יום שני, מטיח בממשלה האשמות, שקרים, גידופים – וישר נעלם מפה. אפילו תשובה לא רוצה לקבל, בגלל שהוא באמת באמת לא יודע איך להתמודד עם התשובות ובכלל עם המציאות והעובדות. תראה, בעצם גם אתה, חבר הכנסת סובה, וגם לפיד דיברתם על ועדת חקירה ממלכתית. אז אני רוצה לתקן אותך, קודם כול, ברשותך: הממשלה על פי החוק היא הגוף שמחליט האם להקים ועדת חקירה ממלכתית, כן או לא. יותר מזה גם – הממשלה קובעת גם את המנדט של הוועדה. זה החוק.

שנייה. ואתה שאלת: מדוע הממשלה הקימה ועדת שרים לעניין? בגלל שהממשלה יותר רצינית מאשר אתה חושב, לכן היא המליצה לוועדה – הקימה ועדה קצת יותר מצומצמת שתדון בזה ותביא את המלצותיה בפני הממשלה. בממשלה לפחות יהיה מסמך או מצע לדיון. לכן אני רואה את זה – דרך אגב, הלוואי שבכל נושא ככה זה היה עובד תמיד, בנושאים מורכבים וקשים. אז זה שאתה אומר שהממשלה לא עובדת על פי החוק, אין לי מושג על מה אתה מדבר.

עכשיו, אני רוצה לומר לך משהו. אתה דיברת על בולשביקים, זה נכון שאתה באת ממדינה שבעצם הקימה את הבולשביזם. בנתה אותו, נשענה עליו. איך אמרת?

איך אמרת? אני גדלתי בברית המועצות לשעבר - -

- - נולדתי, הייתי בדיוק בשבר. 1990 כנראה נולדת, או קצת אחרי זה.

הנפילה של ברית המועצות הייתה ב-1991. לכן, דרך אגב, כידוע בברית המועצות, בכלל בכל המשטרים, וגם כשבאנו לארץ ככה היה במפא"י – בוודאי, יש מה שנקרא צנזורה של המשטר. איך אמרת? הוא מתקשר למזכיר הממשלה, והוא אומר לו: תגיד, אני יכול להוציא כותרת כזאת?

מזכיר המפלגה.

נכון, בכל מפעל ומפעל. דרך אגב, ככה קמה המדינה. במדינת ישראל, המפא"יניקים ככה היו עובדים באמת. כל עיתון לא היה מפרסם כמעט שום דבר בלי אישור הממשלה - -

- - וכל המפעלים היו בסוף של ההסתדרות במדינה.

שנייה תן לי, תן לי רק שנייה, תן לי. ככה אני גדלתי, במציאות הזאת. כשהליכוד עלה לשלטון אחרי הרבה מאוד שנים, אנחנו שינינו ופתחנו בעצם את הדמוקרטיה למדינת ישראל, הלכה למעשה. עכשיו, אתה נתת איזושהי דוגמה, לכאורה, בזה שיש ועדי עובדים בחברות הממשלתיות. אני אספר לך, אתה יודע מי שונא בעיקר את ועדי העובדים? אני אגיד לך מי, בעלי ההון. תמיד, תמיד, תמיד האצילים לא אהבו את ההתארגנות של העובדים, של הפועלים. למה? בגלל שאתה מבין את המשוואה? כשהעובדים דואגים לזכויותיהם ולמשכורתם, אז בוודאי ובוודאי זה בא על חשבון אותו בעל מפעל. במקום שירוויח רק מיליארד שקל, הוא רוצה להרוויח מיליארד וחצי.

אני אומר לך שאם לא היו ועדי עובדים במדינת ישראל, אנחנו היינו עולם שלישי. הייתה פה אוכלוסייה צרה מאוד, אולי האלפיון העליון, שהיה אוחז את כל המדינה – לא שהיום הוא לא אוחז, אבל הוא היה עשיר פי מאה – ורוב העם היו אנשים עניים שהיו מתעסקים לא במשטר ולא במפעל; הם היו רצים, מתעסקים איך להביא אוכל הביתה. לא היה להם זמן לחשוב על כלום, חוץ מאיך הם מגדלים את המשפחה ומביאים אוכל. דרך אגב, אני זוכר את הימים האלה. אני הייתי ילד, ככה זה עבד. אז לכן אני פרו ועדי עובדים, תמיד הייתי - -

דקה. - - למרות שהרבה אנשים מהמפלגה שלי הם נגד. בגלל שאני יודע, אמרתי, שוב פעם, אם לא היו ועדי עובדים – דרך אגב, רוב העובדים במדינת ישראל, רוב הציבור במדינת ישראל, הם עובדים, הם עובדים במעמד הבינוני ומטה, 80% מהמדינה הם שם. אז לכן, מבחינת תפיסתי והבנתי אתה קצת טעית, טיפה. אני, כשר שממונה על החברות, אני אגיד לך יותר מזה: אני שמח שיש ועדי עובדים שמייצגים את העובדים ודואגים לזכויות העובדים. אני אגיד לך יותר מזה, חבר הכנסת סובה: יש גם כמעט בכל דירקטוריון נציגי עובדים שהתפקיד שלהם זה לדאוג לעובדים בתוך הדירקטוריון, וזה האיזון הנכון.

עכשיו לגבי הנושא של ועדת החקירה. תראו, אין ספק, חבר הכנסת שירי, ואין מחלוקת בבית הזה, לדעתי – בין כולם – שבוודאי צריכה לקום ועדת חקירה, אין שאלה. דרך אגב, זה גם צורך חיוני מאוד למדינת ישראל ולביטחונה העתידי. קרה לנו אסון איום ונורא, ובוודאי אנחנו צריכים לבחון כל אבן בו, לבדוק כל תקלה שקרתה, גם בעבר – דרך אגב, זה לא רק 7 באוקטובר, זה גם מה שהיה לפני, גם מה שהיה ב-7 לאוקטובר וגם מה שהיה אחרי – כדי שחס ושלום לא נגיע לאירוע דומה לזה בעתיד.

אמר חבר הכנסת לפיד – כהרגלו בקודש, אדוני היושב-ראש, הוא תמיד בא, מטנף, זורק סיסמאות והולך – שהממשלה הזאת לא לוקחת אחריות. והוא לא מבין בכלל מה זה אחריות. בהגדרה, דרך אגב, הממשלה, מהיום הראשון שהיא נשבעה, היא אחראית על מה שקורה במדינה. זו בכלל לא שאלה, זו ההגדרה של מהי ממשלה. זה לא משנה איזו ממשלה זו בכלל. לכן זו לא השאלה. בוודאי שיש לנו אחריות על מה שהיה, מה השאלה בכלל? אבל אנחנו רוצים להקים ועדת חקירה שבעצם משקפת את האמון של רוב העם. היום רוב העם במדינת ישראל, בוודאי בצד הימני של המפה, לא סומך על בית המשפט העליון, בדגש על אותו אחד שקורא לעצמו נשיא.

דרך אגב, אני רוצה להזכיר לסובה: נשיא בית המשפט העליון נבחר, ובעצם יש איזו פרוצדורה על פי חוק איך הוא נהיה נשיא. אם שר המשפטים לא חתם, הוא לא נשיא, אין מה לעשות, אני אמרתי את זה גם על הכנסת. גם אם חבר כנסת נבחר, אדוני היושב-ראש, נבחר על ידי הציבור לכנסת ולא עלה לכאן להישבע, הוא לא חבר כנסת. הוא לא מקבל משכורת, הוא לא יכול להצביע, בגלל שבסוף יש לכל הליך תום הליך, עד הסוף. נשיא בית המשפט העליון לקח לעצמו את התפקיד, ואתם יודעים את האמת. אתם יודעים שבאופן מעשי – אם מישהו אחר היה עותר, חבר הכנסת אחמד טיבי, אם זה לא היה הוא, ומישהו אחר היה עותר על דבר כזה, היו אומרים: צודק, תקשיב, ההליך לא הסתיים. אם אני כשר בסוף לא חותם על הדירקטוריון, גם אם הוא עבר את הכול, הוא לא חבר, אין מה לעשות, זה החוק, חוץ מלבן אדם אחד, נשיא בית המשפט, אותו אחד שקורא לעצמו נשיא בית המשפט העליון, מר עמית. זה דבר שאין לו אח ורע במדינת ישראל. לא היה דבר כזה, אירוע כזה, מעולם. אנחנו רואים אותו ואנחנו רואים איך בית המשפט נוהג, ועוד מעט ניכנס לסוגיה שפשוט אני לא מאמין, אני צובט את עצמי, אדוני היושב-ראש, להאמין שהיא אמיתית, היא קרתה אתמול או שלשום - - -

כן, אני אענה לך, אני אענה לך. אחמד, אתה יודע שאני מכבד אותך מאוד, ואני מתכוון לענות לך בשיא הרצינות.

ברוכים הבאים, באמת שיעור חשוב בדמוקרטיה, בעיקר לחבר'ה צעירים. אני רוצה לומר לך, תראה, למה בעצם, הרי אם אתם בוחנים מה קרה במדינת ישראל – מספיק, דרך אגב, בחמש השנים האחרונות, בדגש על שלוש השנים האחרונות – כל הכאוס במדינת ישראל, האנרכיה ברחובות, הסרבנות שהייתה, האלימות, הפגיעה ברכוש, כל זה היה בחסות של בית המשפט העליון, באמצעות שלוחתו, גב' מיארה. מה זאת אומרת? זה לא בא בחלל ריק. חבר'ה, איך אמרתי, חבר הכנסת אחמד טיבי? בוועדת חקירה שתקום, בעזרת השם, הפרק הראשון – עוד לפני 7 באוקטובר, היה משהו מקדים, שהביא אותנו לשם; קודם כול בפרק הראשון, צריכים להיחקר שופטי בית המשפט העליון, חלקם, שהיו בפסיקות, וגב' מיארה, שאמרה: אין מחאה אפקטיבית בלי הפרות סדר. לא שמעתי בדיחה כזאת מעולם באף מקום בעולם.

איך אמרתי: כל אחד מחליט מה זה הפרות סדר – אחד יורה, אחד שובר, אחד שורף מכונית, אחד שורף פחי אשפה. היא אמרה – מותר. כל דאלים גבר. אנחנו הולכים פה באלימות. פעם ראשונה, דרך אגב, אני מאמין שאין משטר דמוקרטי בעולם, או אין בית משפט בעולם או יועץ משפטי כזה או אחר שמעז להוציא משפט כזה מהפה שלו.

ומאז המדינה נכנסה להידרדרות של אלימות ברחובות ושנאת חינם שקרתה, איך אמרתי פעם – זו לא שנאת חינם, אדוני. שילמו להם הרבה כסף, לכל אחד, לכן אני רגוע יותר. שנאת חינם היא דבר קשה, אבל אם אתה בא לעבודה ואתה צריך לבוא ולהפגין ולצרוח ולצעוק – משלמים לך, אז זה פחות חמור. ונדליזם – דרך אגב, הם הזדעזעו, חבר הכנסת טיבי, שהיה איזה גרפיטי נגד ערוץ 13 – אני נגד כל אלימות, אני לא אוהב גרפיטי. הייתי בעירייה, הייתי צריך לנקות את זה כל הזמן ואת הנזק הציבורי, אבל לא חשוב. אבל הגרפיטי שהם עשו במשך שלוש שנים נגד הממשלה – מכבישים – אני ראיתי איילון, איילון – "בוגד", "נתניהו בוגד", "אתם בוגדים" – דברים איומים ונוראיים על כבישים שלמים, על קירות, על מסכים. הוצאו כאן מאות מיליוני שקלים על כל מיני שלטי רחוב. הזדעזעו – אני שונא צבועים. זה לא שאני חושב שזה בסדר. אבל אני טוען, אדוני, אתם עשיתם עשרות אלפים – לא דיברתם מילה. דווקא את זה? טלו קורה מבין עיניכם. למה? בדיוק כמו גיא פלג. אני לא בעד מה שעושים לו. אבל הוא עושה את זה כל היום, כל הזמן, הוא וחבריו, לכל האנשים כולל לנו – כל היום. פתאום זה כואב לך. פתאום כשצובטים אותך – אתה עסוק כל היום בלצבוט אנשים, אבל פעם אחת נתנו לך צביטה קטנה – פתאום זה כואב. אתה מרגיש פתאום – באמת? שמע, זה כואב. אז תלמד מה אנשים אחרים מרגישים כשאתה עושה להם את זה. וכשאתם עושים פרעות ברחובות וחוסמים אנשים, ויום אחד – יש בחור אחד, בא, חסם אותם כמה פעמים לבד, הוא והטלפון. הזדעזעה המדינה. אחד – לא יגיד לך, באו אלפים.

סיפרתי לך, יום אחד אני מגיע מנתניה. אני עומד באמצע הבוקר – בבוקר, 11:00. אני רואה, אני עומד בפקק, אדוני היושב-ראש. אתה מחכה חצי שעה, שעה, לא מבין מה קורה פה. אומר לנהג, רק שנייה, אני רוצה לצאת, לראות מה קורה. אני מסתכל למטה, אני רואה שהפקק מתחיל 300 מטר קדימה. אמרתי, בוא נלך, נראה מה זה, מתי ישתחרר, חשבתי אולי תמונה. אני צועד את ה-300 מטר, מה אני רואה? שישה קפלניסטים, שישה – ספרתי אותם – עומדים עם שלט ארוך, יש איזה 15 שוטרים בצדדים, ואנחנו עומדים ככה. מתי ניסע? כשהם יחליטו שכואבות להם קצת הרגליים. וזה היה לפני שנתיים וחצי, שלוש שנים.

אז לכן אני מסביר, מי יכול לסמוך על אנשים כאלה שהם נשיא – עמית, הוא ימנה את הזה – אני כבר יודע מה התוצאה, אני כבר יכול לכתוב אני את הדוח. לכן כל מערכת המשפט, מהרגע שהוא הגיע, היא קיבלה דרדור לתהום בצורה קיצונית. זה לא שעד היום היא הייתה נקייה וטהורה. אבל אצלו זה מהמקפצה. דרך אגב, לא מעניין אותו אף אחד מה הוא חושב.

בואו נראה מה קרה אתמול. הרי מה קרה, אדוני היושב-ראש? סיפור הפצ"רית, דיברנו על זה; סיפור היועמ"שית – דיברנו. בא בית המשפט העליון, ישב עם הרכב מכובד. מי קבע את ההרכב, דרך אגב? עמית עצמו. לא אני קובע, הוא עצמו קובע. והוא קובע שישבו שם השופטת וילנר, השופט שטיין והשופטת כנפי-שטייניץ. אתה שומע, חבר הכנסת אחמד טיבי? החבר'ה יושבים על המדוכה, עושים שני דיונים. ביקשו להתפשר, לא אלאה אותך. כל המדינה במתח שבועיים. לא משנה שהחקירה כבר מהחג, כבר חודשים אף אחד לא עושה כלום. ואז בית המשפט העליון מקבל החלטה, מגדיר אותה. אומר לשר המשפטים, קודם כול, אומר ליועמ"שית: לא רק את בניגוד עניינים – כל הפרקליטות בניגוד עניינים. לכן לא שייך שמישהו שם יטפל בזה, כן, לא רק את ופרקליט המדינה.

דבר שני, אמר, נתן – אמר שהסמכות של שר המשפטים למנות, וגם נתן לו קריטריונים את מי למנות. תקשיב טוב, אחמד טיבי, שר המשפטים הפך את הכול. אף שופט – כל השופטים פחדו לבוא, לא תאמין. יש פחד במערכת. תבוא, תבדוק, כולה תלווה חקירה פלילית. תבין טוב, שופטים במדינת ישראל רועדים. למה? יפתחו חקירה כנראה גם נגדם. האריה הזה שיצא משליטה, שקוראים לו פרקליטות, אוכל את כל מה שזז. שופטים, תבין טוב, אתה בא לשופט בית המשפט המחוזי, אתה אומר לו: תשמע, זו הפסיקה של בית המשפט העליון, לא שלי. אנחנו רוצים שאתה תלווה את – אומר לו, לא, אדוני, תעשה לי טובה, לא אני. ושר המשפטים עבר הרבה מאוד שופטים.

בסוף הגענו לשופט בדימוס, למה – השופטים המכהנים, אף אחד לא רוצה, מפחדים. ואז הגיע השופט יוסף בן חמו. עכשיו, היות שבית המשפט אמר שהוא צריך להיות עובד מדינה, אז גייסנו אותו להיות עובד מדינה. הרי זה משהו פורמלי. זה שופט, דרך אגב, שהיה בבית המשפט, שפט 24 שנה. הוא היה גם נשיא בית המשפט השלום, והיה שופט הרבה שנים בבית המשפט המחוזי, איש משכמו ומעלה. אני מבין, בן אדם שישב על כס השיפוט 24 שנים. לא הבנתי, יש לכם בעיה איתו? למה, בגלל שקוראים לו בן חמו? למה, בגלל שהוא הולך עם כיפה? לא הבנתי. שופט זה שופט, לא? הרי אם הוא לא שופט טוב, והוא שופט מושחת – הרי הוא עבד 24 שנים, בוא ניקח את כל פסקי הדין שלו – נפסול אותם. אני, מבחינתי, כל שופט במדינת ישראל שיצא, הוא איש הגון, אלא אם כן יסתבר אחרת. אבל לא הבנתי, בסוף הגענו לאיזו מציאות – שופטים לא רוצים לבוא. עובדי מדינה, אף אחד לא רוצה להיות – אז מצאו שופט בדימוס, שקוראים לו בן חמו – אוי ואבוי, בן חמו. עם כיפה – זה עוד יותר גרוע. רואה את זה עמית, כמעט הורג את עצמו.

אז מה עושה עמית, אדוני? מזמין כרגיל איזו עתירה. ומה עושה להם? מלאים את האירוע. זה כבר פסק דין חלוט. לוקח את האירוע אליו, וקובע הרכב חדש. הוא אומר: חבר'ה, אלה הביאו לי תוצאה לא מתאימה. אנחנו נביא את כבוב, הוא איתי, אנחנו שניים נגד אחד, נשאיר את וילנר, למה לא נעים, ונעשה להם את האיפּוֹן.

אני לא ראיתי חוצפה כזאת בחיים שלי. קודם כול, אני שואל את שטיין, את השופטת וילנר, כנפי-שטייניץ, מינץ – תגידו, אתם לא רואים שהוא בז לכם? אתם מבינים שהוא מזלזל בכם? אתם מבינים שכל הציבור מבין את האירוע כל הזמן, וזו לא הפעם הראשונה? אתם מבינים שהוא רואה אתכם כמעט כאויבי האומה? אתם מבינים איך הוא משפיל אתכם בבמה המרכזית? הוא, לא אכפת לו, דרך אגב. אתם מבחינתו – זה לא חשוב כל כך. אני מציע לכם, אם אני הייתי שופט בית המשפט העליון, לא הייתי מסכים להתנהגות כזאת מולי – או שאני שופט או שאני לא שופט. אז אם אני שופט, מכבדים אותי כמו כל שופט. אני לא פחות – גברת שטייניץ לא פחות טובה מהגברת דפנה ארז ברק.

אני אומר לך, עמית, אתה לא מגיע לקרסוליים של שטייניץ, גם בהשכלה. אתה מבזה אותם ככה ברבים? איזה שופט בבית המשפט העליון אי פעם עשה דבר כזה? אלה החברים שלך, זה כבר לא אנחנו. מילא את הכנסת אתה מבזה, מילא כל חוק אתה מבטל. עכשיו ביטלת או עצרת – קיבלת גם את העתירה של לשכת עורכי הדין, למה? בגלל שהם מאנשינו, מה לעשות, הרי הכול ידוע.

מר יצחק עמית, אני אומר לך, כל אזרח במדינת ישראל יודע – תגיד לי מה הסוגיה, תגיד לי מה הרכב השופטים – ואכתוב לך את התוצאה. זה נראה לך בית משפט? זאת חמארה בשוק מתנהלת ככה, ככה משחקים משחקי שש בש. הרי מה קרה, אם אני עושה אנלוגיה לעולם הכדור-רגל, כבר השופט – אדוני היושב-ראש, בית"ר נגד מכבי, בית"ר ניצחה שלוש–אפס, לא מתאים לשופט – השופט כבר שרק לסיום המשחק. פתאום יש שופט-על בצד, אומר: לא, לא, לא מתאימה לי התוצאה. אני עכשיו קובע משחק אחר, ואני מחליף גם את השחקנים.

אני עכשיו רוצה – עזוב, סימון, אני, אתה יודע - - -

הסיפור הזה הוא – הסיפור באמת – אני אגיד לך איפה הטעות שלכם. הסיפור הוא לא – יש פה - - -

כן, זה יפה. אבל עכשיו אני רוצה להגיד לכם, יש פה איזה משהו עמוק. הרי אתם יודעים את האמת. הציבור, דרך אגב – לא שלנו ולא שלכם – לא סומך על בית המשפט. הינה, הייתה פסיקה כזאת, בעיתון הארץ כבר כתבו וקיללו את השופטים האלה. השאלה היא רק לפי פסק – אני אומר לך, אני מכבד כל פסק דין כל עוד האנשים, השופטים, באים ביושר ובהגינות, אני מקבל את זה, גם אם אני לא אוהב את זה.

אבל פה אתם רואים הלכה למעשה מקרה שקורה פה, חמור ביותר – חמור ביותר. יצחק עמית דורך על החברים שלו, מבזה אותם ברבים, בפרהסיה. פוסל פסק דין שלהם כאילו הם כלום, הם אבק ואפר. זה לא נתפס לי. אני אומר, זאת חוצפה עם נועזות, יהירות ורוע. זה לא יכול להיות אחרת. לא אכפת לך מהחברים שלך? מילא לכנסת הזאת, עזוב את הממשלה, לא חשוב, תבזה את כולם – החברים שלך? אם היו עושים לי כזה דבר, הייתי מתפטר מבית המשפט העליון באותו הרגע. הייתי אומר לו: אדוני, נגמר המשחק. אתה לא תתנהג אלינו ככה יותר. אנחנו שופטים לא פחות ממך ולא פחות טובים ממך. אתה תכבד אותנו במינימום כמו שמכבדים כל עובד רגיל, אפילו פקח בעירייה. אתה לא תבזה אותנו בפרהסיה. לכן, זה הבן אדם שאתם רוצים שיקים – ניתן לו את המושכות להקים ועדת חקירה ממלכתית, שהוא עצמו יודע שיחקרו גם אותו, ולכן הוא ישים בדיוק את מי שמתאים לו.

לכן, אדוני, אנחנו מציעים והצענו גם בממשלה – אנחנו רוצים להקים ועדת חקירה לאומית, ואנחנו מתעקשים על כך שהיא תהיה בעצם – סימון, באמת, תייצג את כל עמדות הציבור. אני לא מצליח להבין למה זה - - -

עזוב, עזוב את זה. עזוב, זה לא חשוב. אני שואל שאלה, לפעמים בהגינות, בהגינות – הרי תמיד כשאנחנו אומרים, בואו נעשה איזה משהו, בואו נקים ועדה שתייצג את רוב הציבור, אנחנו במחלוקת – תמיד אנחנו מסכימים, בוודאי, בואו נעשה. אנחנו כממשלה יכולנו לעשות מה שאנחנו רוצים, זה החוק. אנחנו יכולים לא להקים ועדה, אנחנו יכולים להקים ועדת חקירה ממשלתית – דרך אגב, מה שאהוד אולמרט עשה בוועדת וינוגרד. אבל לא, אנחנו רצינו ביחד, למה חשוב לנו האמון של הציבור כולו, לא רק החלק שלנו, לא רק אנשי הימין. לא הבנתי למה אתם מתנהגים – זה רעיון נפלא. ממשלה בעצם מפקיעה אפילו את כוחה שיש לה, ואומרת: חברה, בואו נעשה משהו ביחד. לא הצלחתי להבין למה אתם מתנגדים, בבסיס, מה יש לכם בראש? אנחנו באמת חושבים שנוצר פה כאב עצום שאנחנו רוצים לפתור אותו ולהביא אותו לאיזשהו כיוון שכולנו נסכים עליו, שכולנו נלך ביחד.

לכן העמדה שלכם היא פוזיציה פוליטית בלבד. הרי אתם לא באמת רוצים לחקור את האמת, ולא מעניין אתכם שלא תקום ועדה. מה שמעניין אתכם הוא שתיפול הממשלה, אדוני היושב-ראש, זה מה שמעניין אותם. לכן זה עצוב לי, בגלל שזה נושא שהוא מעל ממשלות. זה נושא באמת מטורף שקרה לנו. אחמד, תישאר כאן, אני רוצה לענות לך. לכן אני חושב, דווקא בנקודה הזאת אני לא מצליח להבין את האופוזיציה, לפעמים צריך לשים את החשבונות בצד - -

- - וללכת עם האמת. תראה אחמד, אני רוצה לענות לך משהו ברצינות. אני מסכים איתך, אני חושב שהבעיה במגזר הערבי, הפרוטקשן – אני אישית מאמין שהפרוטקשן והנגזרות שלו הם הדבר הכי חמור שיכול לקרות בחברה. למה? זה מפורר את הכול. הרי מדובר באנשים ובארגונים עצומים עם אלפי חיילים, הם צריכים להתפרנס כל הזמן, ולכן הם כל הזמן צריכים לייצר עוד כסף, עוד כסף זה עוד סחיטה, עוד סחיטה וכן הלאה וכן הלאה – ובסוף אל מי הם באים? בן אדם שקם בבוקר, פותח את החנות שלו, עובד קשה כדי להביא את משכורתו לילדים שלו.

הבסיס של מדינה זה לתת קודם כול את ההגנה הבסיסית הזאת לכל אזרח. אני חושב שברגע שאין דבר כזה, זה הופך להיות המערב הפרוע. זה הופך להיות – כל דאלים גבר. ואז בעצם העבריינים, הארגונים האלו, הם מנהלים את הכול כי כולם מפחדים מהם, אמיתי. גם אני, אם היה לי ביישוב שלי ארגון פשיעה שהייתי מבין שהמדינה לא יודעת להתמודד איתו, אז אני מניח שרוב היישוב היה אומר: תשמע, או שיהרגו אותנו, או שנשלם. לכן אני רואה את זה כהתפוררות של מדינה, חברה ומדינה ביחד. אני כל הזמן דיברתי על זה – בארגוני פשיעה צריך להילחם בכללים אחרים לגמרי. זה בדיוק כמו טרור, אני טוען – יותר חמור מטרור, בגלל שהוא גם הורג וגם סוחט.

הטרוריסט לרוב רק הורג. לכן העליתי את זה כמה פעמים. אנחנו רצינו לתת למשטרה כלים של מלחמה בטרור שאינם נמצאים בידה. בגלל שזה לא קשור לכל אזרח רגיל שעושה איזה פשע כזה או אחר, אלא לארגונים, לתוך עולם הפשיעה הזה. היועצת המשפטית לממשלה לא הסכימה, היא התנתה את זה בעוד תנאים שכנראה גם עלינו יעשו את אותם הכללים, שגם אני ואתה, ישימו עלינו רוגלות וכל זה. מה זה קשור? אז לכן זה נמנע. אבל הייתה החלטה, וזה עלה בקבינט האחרון, ואני שמח פעם ראשונה – דרך אגב, השב"כ מעולם לא רצה להיכנס לזה – פעם ראשונה שזיני הסכים להיכנס לזה, הסכים להכניס את הארגון, הארגון לא רצה אף פעם. אני חשבתי שזה יותר גרוע מטרור, ורק הם צריכים לטפל בזה, בעיקר הם. הוא אמר: חברה, אני צריך אמצעים. שב"כ וכל ארגון במדינת ישראל, הם פתוחים היום עד הקצה גם באמצעים. אני אומר, האמצעים חשובים כאן יותר מכול. זה שנרצח ישראלי – זה לא משנה אם זה ערבי או יהודי, אני אמרתי לך, אזרח זה אזרח, מגיעה לו הגנה במדינה בדיוק כמו שמגיעה לבן שלי. זה לא יכול להיות שילדים נהרגים פה, זה הכי חמור, ונשים.

לכן אני אומר לך, אמיתי, אני מתחבר לזה בכל נשמתי ומאודי. אני טוען, אמרתי, זה גולש – דרך אגב, הם גובים פרוטקשן לא רק מערבים, זה כבר מזמן אצל היהודים. זה נמצא בבאר שבע, בראשון לציון, כבר הגיע לתל אביב. אני רואה את זה כאסון איום ונורא, יותר גרוע מטרור, אמיתי. המדינה הזאת תתפרק מאליה אם זה לא יטופל. לכן אני אומר, צריך לקחת מן הגורן ומן היקב. קודם כול, לקחת משאבים עכשיו ולהזרים לשם, להביא כוחות ולהביא טכנולוגיות, כדי שהאנשים האלה ייעצרו. דרך אגב, למה לא עוצרים אותם במעצרים מינהליים? תעצור 2,000 מהם, 3,000, תשתמש נגדם בכלים של טרוריסטים – אבל היועצת המשפטית שנים לא נותנת לנו לעשות את זה.

אז לכן אני שמח, עזוב אחרי זה מאיפה מביאים את הכסף, יכול להיות שכרגע זה המקור הכי זמין והכי מהיר, נפצה על זה אחרי זה. אבל אני טוען: קודם כול, חבר'ה, תתחילו לטפל באנשים האלה, למה הם הורגים אנשים כל יום. כל יום הורגים אנשים. זה הדבר הכי חמור שקורה פה.

ואני איתך, אני תמיד איתך בעניין הזה. אתה יודע שעשיתי הרבה דיונים בנושא הזה. זה כואב לי מאוד מאוד. ואני אומר: מדינה שלא מטפלת בדבר כזה, סופה שהחברה שלה תתפורר, וכל המדינה תתפורר איתה ביחד. תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש.