קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
חודש אלול הוא חודש הרחמים והסליחות. גם בכנסת אנחנו יכולים – – – לקחת את – – – לחשבון נפש.
האם אנחנו יכולים במשכן הזה, בבית הזה – – –
(חברת הכנסת יסמין פרידמן יוצאת מאולם המליאה.)
(חברת הכנסת טלי גוטליב יוצאת מאולם המליאה.)
בדיוק פתחתי בכך שאנחנו בחודש הרחמים והסליחות, ואולי אנחנו נזכה לראות כאן יותר רוגע, יותר חשבון נפש פרטי ולאומי במשכן הזה. עם ישראל רוצה את זה, עם ישראל מבקש את זה, עם ישראל צריך את זה.
עם ישראל מבקש קודם כול להוריד את הטונים. מה קרה פה? למה אי-אפשר לתת לציבור לכמה ימים, לחודש אחד, להיות יותר ענייניים? פחות צעקות, פחות התלהמויות.
אף אחד לא צריך לראות את הדברים הללו. חסרות לנו צרות? חסרים לנו אויבים? אנחנו מתמודדים בשבע חזיתות וחצי, ואנחנו נלחמים ומכים, והלוחמים שלנו הגיבורים נמצאים בשטח, ואנחנו גם סופגים אבדות, וזה קשה וזה כואב. אולי חודש אחד, חודש אלול, אני לדודי ודודי לי, אני רואה את האדם שמולי וגם האדם שמולי רואה אותי. זה לא קשור בכלל לדעות, זה לא קשור לימין ושמאל, זה לא קשור לאידיאולוגיה מסוימת. אני לא מכיר אידיאולוגיה שכל המהות שלה היא צעקות, מריבות וקללות. אפשר לעשות את זה גם אחרת, במיוחד בחודש הזה. אנחנו לא מבקשים כל השנה. זה קשה, אני יודע, אבל בחודש אלול בואו נשתדל, בואו נשתדל לעשות את זה.
יש ביקורת, לכולם יש ביקורת. תאמינו לי, גם לי יש ביקורת. יש לי ביקורת לא פשוטה בכלל שביטאתי אותה גם השבוע על ההתנהלות של תקציב המשרד לנגב והגליל, והייתי צריך להתבטא כפי שלא התבטאתי מעולם, כי "כמים הפנים לפנים", שאם יש מישהו שלא סופר אותך, שלא מסתכל עליך, אז אתה זועק, כי זה לא צריך להיות ככה. זה לא צריך להיות בצורה כזאת שאנחנו קולגות פה בתוך המליאה, ויש כאלו שלא סופרים אותך, שלא מסתכלים עליך, שאתה לא מעניין אותם. אני מייצג ציבור, אני מייצג תושבים, אזרחים. כשנכנסתי לתפקידי כשר, פשטתי את גלימת המפלגה ולבשתי את הגלימה של מדינת ישראל, וכשאני בא לשרת את הציבור בנגב ובגליל ואני מקבל בלוק חוסם שמונע את התקציב של המשרד, זה כואב. זה כואב כי זה נעשה בצורה לא עניינית, ולצערי, יש פה במשכן הרבה מאוד מעשים ופעולות שלא נעשים בצורה עניינית, וזה מפריע, וזה פוגע – לא פוגע בי, בפרסונה; זה פוגע בציבור, באזרחי מדינת ישראל.
ולכן אני קורא מכאן למי שצריך לעשות חשבון נפש, שיעשה חשבון נפש. גם אני עושה חשבון נפש. גם לי יש הרבה דברים שאני צריך לתקן. אבל זה לא בושה, לא בושה לחשוב על הדברים ולקבל ביקורת. והביקורת שאני אומר עכשיו היא ביקורת אמיתית, כואבת וכנה כלפי התקציב של המשרד לנגב וגליל. אני אומר לכם, זה לא יעבור בשתיקה. יש לנו שבועיים, ואנחנו ניאבק – אופוזיציה וקואליציה, קואליציה ואופוזיציה – כדי שהמשרד הזה יקבל תקציב לטובת אזרחי מדינת ישראל. תודה.
432 מילים של יצחק שמעון וסרלאוף. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.