קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתם יודעים שהיום מציינים ברחבי העולם את היום הבין-לאומי למניעת אובדנות, יום קשה, כואב, ומזכיר לכולנו מציאות עגומה שמדינת ישראל עדיין לא יודעת לטפל בה באופן ראוי.
בחודשים האחרונים אנחנו רואים עלייה חדה ומטרידה, אנחנו רואים עלייה במספר מקרי האובדנות בקרב משרתי צה"ל – חיילי חובה, חיילי קבע ומילואים. אתם יודעים, צעירים וצעירות נושאים על הכתפיים שלהם טראומות כבדות, מראות מזעזעים שחוו, אחריות עצומה, ולעיתים גם בדידות נפשית קשה. הממשלה חייבת לטפל בתופעת האובדנות מהשורש.
אנחנו יודעים שלאחרונה המצב השתנה קצת, ובאמת החיילים שמסיימים את השירות מוזמנים למפגשים, להדרכות, להרצאות. אבל בפועל האחריות לזהות נורות אדומות נופלת על המפקדים הישירים, והם לא ממש הוכשרו לכך ואינם מסוגלים לאבחן מצוקה נפשית כמו פסיכולוג או עובד סוציאלי. לא ייתכן שחייל ימתין שבועיים, במקרה הטוב, או הרבה יותר, לפגישה עם קב"ן. בזמן הזה יכול להתרחש אסון. לא ייתכן שמילואימניק שמסיים את שירותו יישאר ללא מענה וללא טיפול. מה שקורה עכשיו זה שהוא פשוט מופנה לקופת חולים, ושם, אנחנו יודעים, ההמתנה ארוכה מאוד.
יושבת-ראש השדולה למניעת אובדנות ובריאות הנפש יחד עם השותפות שלי – לפני שנתיים קידמתי הקמת רשם אובדנות במשרד הבריאות. לא היה קיים בכלל במדינת ישראל. הייתה בעיה עם המכרז. הצלחתי לקדם את זה, אבל נכון להיום אנחנו עדיין מגלים את הסטטיסטיקה ויודעים על אובדנות לא מהרשם, לא מהנתונים, אלא בעיקר מהתקשורת. ויש חשש אמיתי שהתופעה הנוראית והעצובה הזאת מתגברת, ולמדינה אין שליטה ואין אחיזה במתרחש, ואין תוכנית אמיתית לעצור את התופעה.
אדוני היושב-ראש, האחריות היא על הממשלה. הנהגת המדינה צריכה לעצור את התופעה הזאת. זה נורא לקרוא למקרה אובדנות "תופעה"; זאת קטסטרופה חברתית. ואם לא נחשוב על פתרון מערכתי נראה עוד ועוד משפחות מצטרפות למעגל השכול.
270 מילים של טטיאנה מזרסקי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.