קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כבוד השר או השרה, חבריי חברי הכנסת, עם ישראל היקר, הייתי בבוקר בניחום אבלים אצל משפחתה של שריתה מנדלסון, השם ייקום דמה, שנרצחה בפיגוע הנורא ביום שני בצומת רמות. כבר בכניסה לבית האבלים הבנתי שלהגיע לשלומי בעלה ולילדיה תהיה משימה מאתגרת, כי הבית פשוט המה אדם. חובשי כיפה סרוגה, חרדים, נטולי כיפה, צעירים, בוגרים, קשישים – המוני עם ישראל פשוט היו שם.
שמעתי את בעלה מדבר על החיבורים ששריתה ידעה ליצור, על האור שהפיצה, על הטוב שפשוט נשפך ממנה. שריתה עלתה מארגנטינה בגיל שש, התייתמה מאימה בגיל 12 ולקחה על עצמה את הטיפול בבית עד גיל 16, שאז אביה נישא מחדש. שריתה יצאה ללמוד בפנימייה וחזרה הביתה רק לסופי שבוע. בשלב כלשהו עזבה את הלימודים ומצאה בית לגור בו תמורת עבודות ניקיון. כך כלכלה את עצמה בגיל מאוד מאוד מאוד צעיר.
חברתה נורית אלזס סיפרה שמעולם לא שמעה משריתה שום טרוניה, שום טרוניה על החיים המאתגרים שהיו לה. היא התייחסה לחיים, כך סיפרה נורית, כאילו זכתה בפיס, ותמיד הייתה שמחה במה שיש לה. היא לא הייתה עסוקה בלחשוב עד כמה היא מסכנה. היא התנהלה בעולם באופן שקול וחסכה שקל לשקל ללימודים. היא סיימה תואר ראשון תוך כדי שדאגה לפרנסה ולבניית משפחתה. שריתה הייתה חדורת מטרה ללמוד והיא המשיכה גם לתואר שני.
עוד שמעתי מכל האנשים שהיו שם ודיברו עליה על החיוך שלא זז מפניה, על העין הטובה, על ההתבוננות הכל-כך מיוחדת שלה על העולם, בלי התחשבנויות, בלי רכילות, בלי טיפת רוע. שריתה הייתה סקרנית וצבעונית ואף פעם לא היה משעמם לידה. היא נגעה בכל אחד, ולא היה אפשר להתעלם מהאור שקרן ממנה. אנשים נדבקו לאור שהפיצה.
שריתה אהבה בכל מאודה את תורת ישראל, את ארץ ישראל, את עם ישראל. אבל האהבה הזו לא נשארה תלויה באוויר – הייתה לה אחיזה במציאות. היא השקיעה בבניין הארץ, היא השקיעה בבניין משפחתה, היא השקיעה באמונתה. גם במקום עבודתה, שהיה ערכי ביותר – היא עבדה בתנועת הנוער בני עקיבא, ששם גדלים טובי בנינו. שריתה, כך סיפרו עליה, הייתה כל כך צנועה וענווה. יחד עם זאת, היא אמרה את מה שהיא מאמינה בו בצורה ברורה, חדה, בלי להתבייש, בלי לגמגם.
שריתה הייתה בת 57 כשנרצחה, והיא הותירה אחריה בעל, ארבעה ילדים וארבעה נכדים. אני מבקשת שכל אחד מאיתנו ייקח משהו משריתה, משהו טוב, ויהיה זה לעילוי נשמתה. ואני אקח – ואני מסיימת – משריתה את היכולת לומר את האמת בלי להתבלבל. הרוצחים הארורים הללו שרצחו אותה ועוד חמישה נוספים, ופצעו רבים, עשו זאת בדם קר. הם אינם מפגעים בודדים, אסור להתבלבל. הם גדלים בבית ייצור, בקיני מחבלים היונקים שנאה, מוות ודם מיום היוולדם. עלינו לחסל את הביצה, לא רק להרוג את היתושים. זהו המוסר האמיתי. אל לנו לרחם עליהם. עלינו לזכור את דברי חכמינו: מי שמרחם על אכזרים סופו שיתאכזר על הרחמנים. תודה.
440 מילים של מיכל מרים וולדיגר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.