קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, לא בכדי אני לא מוותרת על זכות הדיבור שלי. אני חייבת לומר, לא ייתכן מצב שאנחנו שולחים את מיטב בנינו, שמחרפים את נפשם, אנשים נפצעים פציעות בנפש ובגוף. בשבוע שעבר סיפרתי, בנאום הקודם שלי, שביקרתי בבית חולים שיבא בשיקום אורתופדי, ויש שם גם פגועי ראש ופצועים בגוף, באמת, אנשים קטועי רגליים, חלקם רגל אחת, חלקם שתיים, אבל מה, אנשים עם עוז רוח, אומץ לב, ואני אומרת לכם דברים שהם בלתי מתקבלים על הדעת.
התחלתי לספר קודם, לדוגמה, על בחור שהתנדב בצח"י, שזה כמו כיתות הכוננות. והבחור המקסים הזה נפצע קשה בכפר יובל, צפונית לקריית שמונה. קוראים לו יוחאי. יוחאי לא התגייס לצבא כשהוא היה בן 19 בגלל שהצבא פטר אותו בשל תת-משקל, לא כי הוא לא רצה להתגייס. היום, כשהוא קרוב לגיל 50 והוא קיבל נשק מהצבא ועשה תורנויות והיה שותף להגנה של היישוב והגזרה, אחרי שהוא נפצע פציעת ראש קשה, המדינה אומרת: אנחנו לא מכירים בך. משרד הביטחון לא מוכן להכיר בו. החלמאות, כאשר אנחנו יודעים שחברים בכיתת כוננות ובצוותי חירום והגנה על היישוב – חבר הכנסת עודד פורר, הרי אתה פעלת בתחילת המלחמה, אתה זוכר, כולנו פעלנו ביחד עם החמ"ל, ואתה היית בצוות אמל"ח והגנה על יישובים. פשוט הפקירו אותם. הגעתי לבית החולים, אני רואה את אשתו היקרה, שאומרת: פשוט לא רואים אותנו, לא ראו אותנו, נטשו אותנו.
כמו כן, אתם פוגשים הרבה מאוד חיילים שמצד אחד, מחלקת שיקום וסיוע באמת עושים לילות כימים, אבל לצד זה יש צרכים ייחודיים שבהם צריך לעזור לחיילים. למשל, חיילים שנפצעו במילואים והם נשואים ויש להם ילדים קטנים – צריך לסייע בהסעות למשפחות שיוכלו לבוא לבקר. אנחנו רואים סוגיות של בתי ספר וחינוך, סוגיות ביורוקרטיות. הדבר הזה הוא בלתי מתקבל על הדעת. אני חושבת שהמינימום שאנחנו יכולים לעשות למען האנשים המדהימים האלה, למען יוחאי וששון והרבה מאוד אחרים, כמו למשל גם חיילים בשירות, גם בקבע, שנפצעים, ואם זה לא קרה בתוך הבסיס, אז גם לא מכירים בהם – אני רוצה שנרים את הכפפה. אני אביא את מלוא הפרטים בהמשך ונעשה, בעזרת השם, ביחד טוב למען מי שמקריבים עבורנו.
328 מילים של פנינה תמנו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.