קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי כנסת, או-טו-טו אנחנו יוצאים לפגרה, החופש הגדול של תלמידים, או-טו-טו החודש הראשון, יולי, כבר מסתיים, אבל יש משפחה אחת שחיה באי-ודאות, המשפחה של היימנוט קסאו. הילדה הזאת – עד עכשיו אף אחד לא יודע איפה היא. האמת, כשאני מסתכלת – כבר שנה וחצי אני מעלה פה כמה פעמים את הנושא שלה, וגם היו דיונים בוועדות, אבל עדיין היימנוט קסאו – לא רואים את התמונה של היימנוט במגדלים, ברחובות, מתחת לגשר או מעל הגשר, בתחנת אוטובוס או על האוטובוסים, לא בעזריאלי – לא רואים כלום. זו פשוט בושה לחברה הישראלית.
ההורים שלה עדיין במרכז קליטה – עולים חדשים, אפילו מתקשים בשפה, הם לא יודעים מה קרה. איך יתרגמו להם? העולים החדשים היום במרכז הקליטה, איפה שהם גרים, עוזבים לדיור קבע; הם לא יכולים לעבור לדיור קבע – אולי יום אחד היימנוט תבוא, תדפוק בדלת ולא תמצא אותנו, כך אומרת האימא. אבל תקשיבו לזה, בחופש הגדול כולם נהנים עם הילדים, עם האחיינים, נכדים – תקשיבו לזה לרגע. אתם יוצאים לקניון עם הילדים, הנכדים, לאיזשהו מקום. הילדה או הנכדה תיעלם לכם לכמה דקות. מה ההרגשה? לכל אחד הלב ידפוק, לא יכול להשלים עם זה. אבל ילדה בת תשע, היום כבר בת עשר וחצי, נחטפה מהמקום הכי בטוח שלה – תקשיבו לזה. איזה סיוטים עוברת המשפחה, איזה סבל למשפחה. חבריי, תקשיבו, כל אחד כשהוא יוצא, רואה ילדה קטנה מסתובבת עם ההורים, עם הסבים, עם דודים ודודות, עם אחים – תקשיבו לזה לרגע – ברגע שאתם מאבדים אותם – זה פשוט לא יאומן, לא יאומן.
איפה אנחנו חיים? אני יודעת, אני לא אומרת שהכול מושלם, אבל כשמדובר על חיי ילדה – מדובר על ילדה בת תשע – אני ציפיתי שהמדינה כולה תרעד, מדינה שלמה תזעק, כלי תקשורת יפתחו מהדורה בתמונה של היימנוט קסאו. תגידו, אתם משלימים? אתם שלמים עם זה? האמת – אתם באמת שלמים. הילדה הזאת, עד היום לא מצאו אותה, המשפחה לא יודעת כלום, איפה הילדה שלהם. זה מדיר שינה. אני אומרת לכם, חבריי, זו בושה.
319 מילים של צגה מלקו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.