כישלון ההפקרה – ממשלה בלי מנדט מוסרי וציבורי

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לפני שאשיב על הצעות האי-אמון, אני רוצה לספר על פגישה שהייתה לי לפני כשעה. חבר הכנסת מיכאל ביטון, תשמע סיפור, לא תאמין. לפני כשעה נכנס אליי בחור, אומר לי: תקשיב, דודי, קוראים דוד לוי – שם גנרי – נולדתי באשדוד, יש לי שישה ילדים, אני בגיל 51, סגן אלוף בצה"ל, שירתי 480 יום במילואים. הוא עשה טעות אחת – הוא העז, אדוני היושב-ראש, להתראיין בתוכנית הפטריוטים כאזרח; השתחרר מהמילואים, הלך לתוכנית, ראיינו אותו. מה שקרה מאז – צה"ל החליט: לא מגייס אותו יותר. הוא טוען שזה בהנחייתה של הפצ"רית. דרך אגב, קראו לו לראיונות. והוא שואל: חבר'ה, למה אתם לא מגייסים אותי? אמרו לו: אולי התראיינת עם מדים? הוא אומר: לא. הינה, בבקשה, זה תאריך השחרור – עובדות, מה שנקרא, סעיף עובדות – וכמובן, אנחנו יודעים מתי שודרה התוכנית, יש גם תאריך. אבל זה לא מעניין אף אחד. עכשיו, הבן אדם עושה תפקיד חשוב מאוד בפיקוד דרום. והוא אומר לי – דרך אגב, יש לו שלושה ילדים, שלושה בנים לוחמים, עד היום בצה"ל.

והוא אומר לי: תשמע, דודי, הלב שלי פצוע. תקשיבו על מה: יש לי חלום, לחזור לשרת את עם ישראל בצה"ל. תבינו, מדובר על פטריוט ישראלי שנלחם כדי להילחם ולסכן את עצמו. הם מדברים איתי: חסרים לוחמים בצה"ל, הם אומרים. אבל תלוי מי, תלוי איזה לוחמים אנחנו רוצים. אם מישהו מופיע בפטריוטים – לא. אני משוכנע לחלוטין שזה לא קורה למי שמופיע בערוץ 12, בערוץ 13. דרך אגב, במדינה דמוקרטית אזרח שהוא לא במדים יכול להתראיין בכל רשת ולהביע את עמדתו. הוא אזרח. אף אחד לא מהלך עליו אימים, ובוודאי ובוודאי צה"ל לא שייך לאף אחד; זה לכל עם ישראל.

ולכן אני פונה מפה לרמטכ"ל ואני אומר לו: תבדוק את הסוגיה. אני רואה אותה כדבר חמור ביותר. אני מניח שחלק – דרך אגב, הוא אמר לי שהפצ"רית מעורבת באופן אישי. זה ברמות הפיקוד, פיקוד דרום. זה סגן אלוף שעושה שירות מאוד מאוד חשוב בפיקוד. ולכן אני מציע לך, תיכנס בעובי הקורה. לא יעלה על הדעת שיש פטריוט שאמור להילחם, ונלחם כל יום כדי לשרת בצה"ל, וצה"ל בעצם לא קורא לו למילואים בגלל שהוא התראיין באיזו תוכנית.

אני לא יודע, דרך אגב, אני שמעתי רק אותו. אני לא יודע, אם יש מקרה אחד אני מניח שיש עוד הרבה מקרים, כנראה. לכן אני מציע גם לשר הביטחון, מבקש: קחו את המקרה הפרטי הזה, אם אתם רוצים אתן לכם את הפרטים. קודם כול תפתרו את המקרה הפרטי הזה, אבל מעבר לזה, אנחנו צריכים לבדוק בדיקת עומק מה קורה בצה"ל בהיבט הזה של המילואים לאנשי הימין שמתראיינים. אני בטוח, עוד פעם, אני אומר את זה באחריות: מי שבשמאל מתראיין כאזרח, אף אחד לא קורא לו, אין שום סיבה שיקראו לו. להפך, מוחאים לו כפיים.

לכן אני מבקש לבדוק את התופעה המסוכנת הזאת, שכפי שאני אומר, היא מסוכנת ביותר. בוודאי בוודאי שאנחנו רוצים לחזק את צה"ל. ואיך אני אומר: אנחנו רוצים לגייס עוד אנשים, בגלל שחסרים לנו חיילים בצה"ל. אנחנו לא מחפשים סיבות-לא-סיבות כדי להוציא חיילים מצה"ל. חשבתי שיש עניין לחזק את הצבא. ואם הוא רוצה ללכת לתוכנית הפטריוטים הוא לא צריך לשאול אותך, הרמטכ"ל, ולא את הפצ"רית. הוא אזרח של מדינת ישראל. יכול להיות שזה מעצבן אותה. אני מניח שזה מעצבן אותה בגלל שהיא, אתה יודע מאיזה חומר היא מקורצת.

אבל צריך – בין כמה שאלות ונושאים אחרים, כולל מדוע לא העמידו לדין את הבן הגנב של היועמ"שית – להעמיד אותה במקום. איך היא נסעה? הזמינו אותה כפצ"רית לנסיעה בעשרות אלפי דולרים, בחינם. ובוודאי ובוודאי כשהיא כבר מגיעה גם לזה שהיא מחליטה שחיילים בדעות מסוימות לא יתגייסו לצה"ל. לאן הגענו? ועוד כשאנחנו בממשלה. מה יקרה כשלא נהיה, חס ושלום?

עכשיו אני רוצה, אדוני היושב-ראש, ברשותך, לעבור למשהו אחר. תראו, אני שמעתי את הנאום של לפיד, וגם של גנץ. דחפו יותר, באמת, דיברו באופן מתון יחסית, אמרו: אנחנו רוצים אחדות, חשוב לרפא את העם וכו', והממשלה פועלת בדיוק הפוך. ואני רוצה להגיד לכם ולענות לכם – פשוט חבל שהם לא כאן. תראו, אתמול קרה משהו, בימים האחרונים – –

– – שהוא חמור מאוד בעיניי. ראש הממשלה נתניהו ביקש מבית המשפט לדחות באיזה שבוע, שבועיים את העדות שלו. דרך אגב, זה דבר שקורה בשגרה לכל מיני אנשים. גם אם יש להם כאב ראש, דוחים; בוודאי ראש ממשלה שמנהל מערכה. שלושה שופטים בירושלים, עלק, בבית המשפט המחוזי, אומרים לו: לא, מה פתאום. בא ראש הממשלה, מסביר, מעביר חומר – אומרים לו: לא, מה פתאום. נאלצו להביא את ראש אמ"ן ואת ראש המוסד, ורק אחרי ששמעו אותם הסכימו לדחות בשבוע, ובשבוע הבא נראה מה יהיה.

אני רוצה לומר פה: א. אתם שופטים במדינת ישראל, אין לי מושג מי העביר לכם חומר מסווג. מה הסמכות, ומי בכלל – מדוע אתם צריכים לדעת על זה בכלל? דבר השני, אני מבין שראש הממשלה – אתם לא מאמינים לו. ראש ממשלת ישראל צריך להביא את הפקידים כדי שיגידו שמה שהוא אומר זה נכון. בושה וחרפה. אתם בזים לכל עם ישראל. אני רוצה להזכיר לכם: לפי ההלכה, מלך שמוחל על כבודו, אין כבודו מחול. אתם לא מבינים מה אתם עושים לעם ישראל. זה המשך הרדיפה, אבל גם סתם: לא, אנחנו רוצים עכשיו, תבוא היום, היום. ואני שואל את גנץ: תגיד לי, זה נשמע לך הגיוני? מר לפיד, זה נשמע לך סביר? תראו איך מורחים את ראש הממשלה בנוצות ובזפת.

עכשיו אנחנו נמצאים בעיתות טקטוניות. הרי ראש הממשלה לא יושב בבית ואוכל גרעינים. הם יודעים את זה, נשיא ארצות הברית אומר את זה, אבל אותם זה לא מעניין. למה? הם מסתכלים למעלה ורואים את עמית אומר להם: לא, לא, להמשיך, להמשיך לפגוע בממשלה, ובראש הממשלה בדגש. זה האויב שלנו. לכן כשאני רואה את זה, אני מזדעזע.

אני רוצה להגיד לשופטים: אתם לא נשואים מעם, השמש לא זורחת לכם אתם יודעים מאיפה, אתם לא האנשים הכי חכמים במדינה, אתם מבינים את זה. הציבור רואה את הכול, רואה לכם, בז לכם על הדברים האלה ומבין שמערכת המשפט צריכה לקבל ריענון עמוק ביותר, יסודי ביותר. היא רקובה ברמות בלתי נתפסות, והשינוי חייב לבוא.

עכשיו בא מר גנץ: אנחנו ציפינו מהממשלה באמת לא לעסוק עכשיו בנושאים של היועמ"שית – ויש כאן טענת הקוזק הנגזל. זה מזכיר לי תמיד את הסיפור על אותו אחד שרוצח את ההורים שלו ובא לבית המשפט וטוען שהוא יתום. אני אתן דוגמאות: אנחנו במלחמה רוצים למנות נציב שירות מדינה שסיים את תפקידו – לא נותנים לנו. אז כשלא נותנים לך, מה אתה אמור לעשות? לנסות ולפעול. מי לא נותן? היועמ"שית.

אנחנו רוצים במלחמה למנות ראש שב"כ. את מי זה מעניין, את יצחק עמית? הצחקתם אותי. ביטחון המדינה מעניין אותו? מעולם לא עניין אותו. השנאה לנתניהו משגעת אותו, מוציאה לו את כל מיצי הקיבה. ויש פתאום בג"ץ, ומי בדיון? סולברג. השופט סולברג אומר ליועצת המשפטית: תגישי תגובה תוך שבוע. אבל עמית, לא בא לו; השתלט על האירוע, הזיז את סולברג. אמר: הרי אנחנו נמצאים בשעת חירום, אין דיונים. וכמובן, עוד מישהו עתר ובא – דפנה ברק-ארז, וגם הכניסה את העניין, וצריך לאחד את התיקים. ככה בעצם הם הוציאו את הסיפור מסולברג. למה? בגלל שהם פחדו שסולברג יביא או יקבע הרכב שמרני.

תבינו איך זה עובד בבית המשפט. זו לא שאלה של משפט, דרך אגב, כל הסוגיות האלה הן לא סוגיות משפטיות בכלל. זו שאלה של תפיסת עולם ואידיאולוגיה, והאידיאולוגיה של יצחק עמית ודפנה ברק-ארז היא להפוך את הממשלה ולהפיל אותה. אני לא רוצה להרחיב. אם תרדו טיפה, קומה למטה, מה שמפחיד אותם הוא בעצם המחנה האמוני, לא הליכוד. המחנה האמוני. מפחדים מהסיפור היהודי. הם מתכחשים לזה ולא מקבלים את זה שאנחנו יהודים ואנחנו רוצים לשמור על מסורת ישראל. זה הסיפור שלהם.

לכן אני רוצה לפנות מכאן לסולברג ולחבריו: תראו, בבית המשפט העליון יש שתי קבוצות. יש קבוצה אחת, כפי שאמרתי, שרוצה למחוק את המסורת ולהחליט שאנחנו לא יהודים במובן הקלאסי. יהודי זה סתם מילה. איך אמר – ראיינו את ברק לפני כמה חודשים, ראיתי בטלוויזיה, חבר הכנסת שירי, שאלו אותו: אתה מאמין באלוהים? הוא אומר: לא. אמרו לו: תגיד, למדת פעם גמרא, משנה? הוא אומר: לא, מצטער. נשיא, השופט העליון של העם היהודי, לא ראה גמרא, לא ראה משנה. אני אומר לעצמי: כבר ראיינו אותך – תשקר, תגיד כן.

דקה.

אתה יודע – דקה, מפאת – תן לי רק שנייה.

אני אומר, מפאת דרכי שלום אתה יכול להגיד את זה, אף אחד לא אמר לך מה להגיד. אבל תבין טוב, אני ישבתי בבית, ראיתי את השופט העליון של העם היהודי – לא פתח משנה, לא ראה גמרא, לא יודע תנ"ך – ואז אתה שואל את עצמך: אז מאיפה הוא שואב את הערכים שלו? לא הבנתי. לכן הם פוסקים להכניס לבתי חולים חמץ בפסח. הכול קשור לכול. והולך בדרכו, כמובן. דרך אגב, השמש שלו הוא מר עמית. אתה יודע, הם מסתכלים למעלה – ההוא למעלה. אתה יודע, זה מזכיר לי את הבדיחה על איזה מישהו שהלך לקנות תוכי מדבר. נכנס לחנות, שואל את המוכר: תגיד, כמה עולה התוכי הזה? אומר לו: זה 2,000 שקל. שואל אותו: למה? אומר לו: זה תוכי, לא סתם תוכי, את כל חמשת חומשי התורה הוא יודע בעל פה. אומר לו: באמת? אומר לו: כן. אומר לו: תגיד, והתוכי ההוא? אומר לו: זה 20,000. שואל אותו: למה? אומר לו: זה יודע את חמשת חומשי התורה והוא גם יודע את כל המשניות. בסוף הוא רואה למעלה איזה תוכי בקצה ואומר לו: זה? אומר לו: לא מוכר. אומר לו: אבל למה, תן מחיר, אני רוצה. אומר לו: מיליון דולר. אומר לו: למה, מה הוא יודע לעשות? אז הוא אומר לו: תשמע, אני לא יודע מה הוא יודע לעשות, אבל שני אלה, לפני שהם פותחים את הפה, מסתכלים עליו ואומרים לו: כבוד הרב, זה נכון? זה אהרן ברק, זה התוכי שיושב למעלה, וכשרואה אותו עמית, שואל אותו: כבוד הרב, מה לעשות?

אדוני היושב-ראש, אני שומע אותו אומר לא מזמן שהוא מוכן לסייע בנושא החנינה לראש הממשלה. לא הבנתי, אתה בפנסיה. יש לך מהלכים? הרי אתה מודה בעצמך, הרי איך הוא אמר אז? הזהיר את מנדלבליט: דיר באלכ לפשל בנושא של התיקים של נתניהו. דרך אגב, אני רוצה לומר, הרי יש חקירה של למעלה מעשר שנים של רות דוד, רונאל פישר. היא הייתה פרקליטת מחוז; החבר'ה הצעירים לא יודעים.

אני מדבר, מי ששומע אותנו. היא מואשמת בשוחד. עשר שנים הפרקליטות לא עושה את זה. למה? פעם אמר לי מישהו: כלב לא אוכל בשר של כלב. היא מהזן שלהם, הם לא רוצים לסגור את האירוע. למה? היא תפתח עליהם. דרך אגב, ברגע שהיא תפתח את הפה, כולם יהיו בבית סוהר, משי ניצן וצפונה. עשר שנים – אתה מכיר ניהול תיק?

היו צריכים לנהל את התיק עכשיו, ביקשו דחייה מבית המשפט, למה? אמר לו שיש מלחמה. אמרו לו: נכון, אתה צודק, יש מלחמה, קח זמן להתארגן. אבל לראש הממשלה – מה פתאום? מה הקשר בין המלחמה לראש הממשלה? למה, ראש הממשלה ניהל את המלחמה? ראש הממשלה מודע למלחמה? תראה את החוצפה ועזות המצח. מדברים על חנינה, אדוני היושב-ראש. אני משתגע. אני טוען שמי שצריך לבקש חנינה זה מנדלבליט ושי ניצן וליאת בן ארי. ההיסטוריה תשפוט אותם. יהיו ימים שתקום פה ועדת חקירה אמיתית, והיא באמת תתפוס את הקושרים האלה, שקשרו קשר נגד הדמוקרטיה, ואני מקווה שעוד בימינו אני לפחות אזכה לראות אותם גם מועמדים לדין. לכן התהפכו היוצרות – מי אמור לבקש את החנינה ומי אמור לקבל אותה.

אדוני היושב-ראש, אנחנו רואים עכשיו, לא מזמן, שהייתה פרשת פגסוס – דרך אגב, אני מתפלא על השמאל. אני תמיד אמרתי: השמאל לעולם לא דואג לזכויות האדם והאזרח. אף פעם. הוא דואג רק לעצמו. הייתה פרשייה חמורה – תוכנה שפורצת לאנשים ושואבת את הכול מכול. ברמה העובדתית אין ספק שיש מקרים שפעלו לא על פי החוק. מי שלא עובד על פי החוק, גם אם הוא פקיד, צריך לעמוד לדין. מי שעובר על החוק צריך להיות מועמד לדין, לא משנה מה המוטיבציה שלו. גם אם מישהו פורץ אליי הביתה, לוקח דברים כדי להביא לעניים – הוא צריך לעמוד לדין על זה שהוא פרץ אליי הביתה.

ממשלת ישראל החליטה להקים ועדת בדיקה ממשלתית. מה היועמ"שית אומרת? לא. השבוע הוציאו צו על תנאי. מי? עמית, כמובן. שימו לב, הכול הולך כחוט השני. כל דבר שאתם רוצים – תסתכלו, ההרכב יהיה עמית ודפנה ברק-ארז. יש לו גם פטנט – הוא אומר: אני אקח לפי הסניור, יענו יש לי איזה קריטריון. כל דבר שעומד במהותה של החברה, דברים עקרוניים, בוודאי מול הממשלה, ככה זה קורה. ומי מנצח על התזמורת? מר עמית, שאף אחד מעולם לא בחר אותו להיות נשיא בית המשפט העליון. הוא בחר את עצמו באיזה מרתף, הזמין כמה חבר'ה, כאילו שר המשפטים הוא איזה בובה, וזה פשוט דבר מדהים.

עכשיו, כשזה קורה, אני שואל אותך, מר גנץ, ואני שואל אותך, מר לפיד – אנחנו לא מגיבים. אני באמת חשבתי שאחרי 7 באוקטובר נפסיק את המחלוקות. יש לנו מלחמה – בואו נתרכז במלחמה. אבל אתם לא מניחים לנו. ולמה זה? היועצת המשפטית הזאת – אמרתי מזמן – היא הבן אדם הכי מסוכן במדינה. כשאמרתי את זה, אז הזדעזעתם, לא הבנתם. היום אתם מבינים הלכה למעשה על מה מדובר. בדרך כלל, כשתוך כדי מלחמה מפריעים לממשלה לתפקד, אז מה ציפיתם שנעשה? להפך, החובה שלנו להסיר קודם כול את הרע. יש מה שנקרא "סור מרע ועשה טוב" – קודם כול אתה צריך להסיר את הנגף שקוראים לו בהרב מיארה.

דרך אגב, היא הקוף; מי שמושך בחוטים הוא מר גיל לימון. אני רוצה רק להזכיר לכם מי זה הברנש הזה. הברנש הזה, גיל לימון, היה עוזר של מנדלבליט. מנדלבליט מינה אותו מתפקיד עוזר למשנה ליועץ המשפטי לממשלה כשמנדלבליט עצמו יושב-ראש הוועדה. זה בערך כמו שאני אקח סמל ראשון, אמנה אותו לאלוף בצה"ל. להם מותר הכול. וזה הבן אדם שמזנב בממשלה בכל דבר ועניין. חוות הדעת שלו – הכול מכול כול. זה ראש הנחש. היועמ"שית, להערכתי, לא מבינה את האירוע. הוא מפעיל אותה, היא רק בפרונט.

לכן, מה ציפיתם שיקרה? אני רוצה להבין. שהממשלה תשב בצד ולא תעשה? הרי מחובתה לפעול. יש לה מדינה, יש לה אחריות של מדינה, יש פה אזרחים. איך אתם רוצים שנתפקד במדינה בלי ראש שב"כ? בואו תסבירו לנו. מר עמית, אתה רוצה? תמנה אתה, תחליט אתה. דרך אגב, אתה יכול לפסוק. הרי החוק זה אתה. מחר בבוקר בבית קפה תחליטו אתה ודפנה שאתם ממנים את ראש השב"כ. אל תדאג, אף אחד במדינה לא יזדעזע, בגלל שמזמן אתם כבר שם. במלחמה עכשיו יש לכם זמן, אבל על עבירות הבנייה שלך עשו בדיקה שעתיים, על כל העבירות של ניגודי העניינים שלך. שעתיים. כי כבר היה צריך להצביע עבורך – אנחנו נביא עיכובים?

אתה יודע, כבוד היושב-ראש, יש סיפור ששמעתי, שפעם באו לרב ואמרו לו: חמור שנופל לבור בשבת, האם מותר להוציא אותו? אמר: חבר'ה, השתגעתם? חילול שבת. באו לו באוזן, אמרו לו: אבל זה החמור שלך. אז הוא אמר: צמוד לקיר ובשקט. זה עמית. הכול צמוד לקיר ובשקט. הכול טוב. להפך, אצלנו בהלכה – אם היה לו קצת בסיס יהודי-הלכתי-אמוני, היה מבין שהקדוש ברוך הוא מקפיד בעיקר על הצדיקים. ככל שאתה תלמיד חכם יותר גדול, ככל שהתפקיד שלך יותר גדול, אתה צריך להקפיד על עצמך יותר. אבל איפה, הכול שם הפוך. הם יעמידו לדין את סויסה, זיכרונו לברכה, שרציתי למנות למנכ"ל, על זה שהוא לא מילא טופס. הם טוענים שבאחת הרובריקות – זה במיידי ל-443.

אבל כשאתה רואה את הבן של היועמ"שית במלחמה גונב אפוד מחייל אחר – זה לא השלמת ציוד. אני רואה את זה בחומרה עצומה. הרי באמצע הלילה יש היתקלות, החייל רץ לקחת את האפוד שלו – פתאום הוא רואה: תשמע, אין לי אפוד. זו מלחמה. במלחמה לא עושים השלמות ציוד. עכשיו, אתה רואה את זה בטלוויזיה, אתה רואה את זה בסרטון. הייתי בטוח שיעמידו אותו לדין. עד עכשיו – כלום.

שדה תימן – ראיתם. יש שם אחת ההכפשות הגדולות שקרו לחיילי צה"ל. חלק מהאנטישמיות הגדולה בעולם זה בגלל אותו סרטון, שהוא כולו שקר. ואת הסרטון הזה, דרך אגב, היה רק לפצ"רייה. מישהו חקר אותם? מישהו בדק? הם עדיין בבדיקות. דרך אגב, פה אני אמרתי לשר הביטחון גם בקבינט ואני אומר זה כאן: זו האחריות שלך לבדוק ולוודא שהאנשים האלה יועמדו לדין ולא יהיו בצבא. אני מאמין שהנזק שנעשה עם הסרטון הזה הוא דבר שילווה את המדינה עוד עשרות שנים. הם העלילו על חיילי צה"ל שהם אנסים, אונסים מחבלים. זו הייתה ההאשמה. ומי? הפצ"רית. תבינו טוב, הכול התהפך פה, אנחנו כבר לא מזהים מי עמית, מי טורף. לכן אני רוצה לומר: אנחנו באמת באמת חושבים – ואני מתחבר למה שאמר גנץ – בוודאי אנחנו חושבים שהעם הזה עבר המון בשנתיים – דרך אגב, מאז שאנחנו נמצאים בממשלה.

אדוני היושב-ראש, פעם אמרתי איזה משהו מהמקורות שהוא רלוונטי לסיפור הזה של הממשלה שלנו. בשבוע שעבר היינו בפרשת קורח – שירי, תקשיב טוב, דבר תורה. הרי מה קרה? הקדוש ברוך הוא הרי מעיד על משה רבנו שהוא היה ענו מכל אדם. משה רבנו היה ענו מכל אדם, זה הקדוש ברוך הוא מעיד. משה רבנו בעצם היה צינור. הוא לא הוסיף מעצמו כלום. מה שהקדוש ברוך הוא אמר לו – הוא עשה. בא אליו קורח. מי היה קורח? קורח היה משבט לוי – בן יצהר בן קהת בן לוי. הוא היה באליטה של האליטה, הוא היה בן דוד שלישי של משה. הם היו נושאים את ארון הקודש. בא, אמר למשה: תגיד, למה רק אתה ואהרן – למה אהרן משמש בקודש? הם בעצם הכוהנים. הרי בעולמנו אנו, חבר הכנסת איזנקוט, מה היה עושה הבן אדם, משה רבנו? היה אומר לו: אתה יודע מה, קורח? הרי אנחנו בני דודים, לא? גם אתה מהאליטה, הרי אתה שבט לוי. מה אתה רוצה, פעם בשבוע לשחוט בבית המקדש? בבקשה. עזוב שטויות, אהרן, תוותר לו. משה רבנו אמר לקורח: תקשיב, מחר אתה ו-200 איש שלך, ואני ואהרן באים עם המחתות. מדוע הוא אמר את זה? למה? הרי זה מנוגד בעצם למשה רבנו. משה, אמרתי, הוא היה ענו מכל אדם, הוא לא היה איש של כבוד, לא כלום. בגלל שמשה הבין שהערעור הוא על ההנהגה, ערעור על היסוד, ולכן, כשיש ערעור על היסוד, אסור להתפשר.

כשאנחנו נבחרנו, אתם ערערתם על היסוד. עד היום אתם לא מקבלים את הממשלה הזאת כממשלה לגיטימית. אני טוען, אם הייתם מקבלים אותנו כממשלה לגיטימית – תמיד אפשר לדבר, למה לא? אני איש של פשרות בכלל בחיי, תמיד, חוץ מאם אתה מערער על היסוד. אם אני דרג ב', אלחם עד טיפת נשמתי האחרונה. אם אנחנו ממשלה לא לגיטימית והציבור שלנו לא לגיטימי, נילחם על זה עד הסוף. אבל אם אתם תכירו בדמוקרטיה, תבואו, תדברו איתנו על נושא כזה או אחר, אני בוודאי ובוודאי פתוח, ואשמח מאוד גם לעשות פשרה. דרך אגב, אני חושב שהפשרה זאת אסטרטגיה. הבן אדם צריך למשוך לפשרה לא כנאלץ להתפשר, אלא כתפיסה. זה נכון תמיד להתפשר, גם בחיים האישיים, בוודאי בחיים הלאומיים. אבל אתם הרי מערערים עלינו – על הבסיס.

ראש הממשלה, אמרתי, לא נותנים לו לדחות את המשפט בשבוע, לא מעניין אותם אם יישרף העולם. שבוע. הוא צריך להביא איתו עדי אופי מראש אמ"ן וראש המוסד, למה אלה משלנו, אנחנו מאמינים להם. אתה סתם בן אדם נאשם ונוכל. אתה לא ראש ממשלת ישראל. אנחנו נשחק איתך. עמית מסתכל עלינו מלמעלה. אנחנו רוצים קידום. אם הוא יתעצבן, אנחנו בבעיה. אנחנו רוצים להראות לך שאתה כמו כולם. אבל אתה לא כמו כולם, אדוני ראש הממשלה, איתך מתנהגים גרוע יותר מאחרון האנשים שהמדינה מנהלת נגדם הליך. אתה נחות מכולם.

ולכן אני אומר גם לגנץ, ואני אומר גם לך, חבר הכנסת איזנקוט. באמת באמת, זאת האמת, אני חושב שאנחנו מוכנים בוודאי ושמחים תמיד להגיע לדברים בהסכמה, בהבנה ובפשרה, אבל כשלא מערערים על היסוד, לא מערערים על מה שנקרא הדמוקרטיה, לא מערערים על הממשלה. וגם כשאנחנו רוצים לעשות שינוי – בגלל שלפי תפיסתי מדינת ישראל היום היא לא מדינה דמוקרטית, ואתם יודעים את זה. הינה, אתם רואים לבד, גם הקראתי לכם רק חלק מהדברים הקטנים. אם ראש הממשלה לא מסוגל למנות ראש שב"כ, לאן הגענו? לאן הגענו? אם אנחנו לא יכולים למנות נציב שירות מדינה למרות שכתוב בחוק – הכול כתוב בחוק, אגב. אנחנו מדקדקים על החוק קלה כחמורה. לא תוסיפו ולא תגרעו. אמרתי, אם אלה היו אנשים שחיים על מסורת ישראל והיו להם קצת ערכים יהודיים, הם היו מבינים: לא מוסיפים ולא מורידים, מה שכתוב עושים. לא אצל עמית ולא אצל ברק-ארז.

ואני רוצה לפנות לשופטים בעליון: תראו, אתם מתחלקים לשתי קבוצות – סולברג, אתה וחבר רעיך. דרך אגב, הם בזים לכם. זכור, סולברג, עמית לא רצה אותך. אבל תזכרו תמיד, המיליטנטים – עמית, ברק-ארז – הם יטביעו את כל הספינה יחד איתכם. יחד איתכם. לא משנה שהם יטביעו את כל עם ישראל שם. אבל אתם נמצאים איתם יחד בתוך הספינה. הכרסום בבית המשפט העליון כולל גם אתכם, בגלל שיש לכם הנהגה מטורפת. אני הגעתי למסקנה שהסיפור של עמית זה לא שאלה של חוק. סיכמנו, להערכתי זה נמצא אצלו ביסוד הנפשי. זה משהו שחורג מכללי ההיגיון, ההתנהלות שלו, הבריונית, האלימה. הייתי מציע לו לקחת טיפול, אומר לכם את האמת. אבל לצערי הרב, הוא גם ניכס לעצמו את תפקיד הנשיא.

לכן אני אומר לך, סולברג וחבר רעיך – שאתם אנשים קצת יותר הגונים, יותר ישרים, טובת המדינה לנגד עיניכם – הגיע הזמן שתתעמתו איתם. זה לא ילך בשקט. אתם צריכים להתעמת איתם בפנים, להגיד להם: חבר'ה, אנחנו לא מסכימים שתפילו אותנו או שתיקחו אותנו לתהום. אנחנו לא ניפול איתכם לתהום. ואתם בדרך לשם, אתה יודע את זה. אתם בדרך לשם בגלל שרק תבדוק – דרך אגב, הייתי מציע לכם לעשות סקר קטן, אובייקטיבי. אתם מכירים את האמת, אתם יודעים מה הציבור הישראלי חושב. גם אלה שיצביעו נגד הממשלה, זה לא בגלל שהם חושבים שאתם צודקים בהתנהלות האלימה, אלא בגלל שהם שונאים את הממשלה, וצריך לתמוך בכם בגלל שאתם גורם שלדעתם יפיל את הממשלה. הם מבינים שבבחירות הם אף פעם לא ירכיבו ממשלה. הם יכולים להרכיב ממשלה רק כשהם נשענים על הכתפיים שלכם.

ולכן אני שוב פונה לשופטים ההגונים בבית המשפט העליון. מתוך 15 שופטים, אמרתי, יש לכם את ברק-ארז ויצחק עמית, שהם בעצם מתפרעים על כל המגרש, פוצעים את כל המדינה, ואתם נמצאים שם. תראה, סולברג, איך הוא השפיל אותך, לקח לך את האירוע ככה. ודפנה ארז הדביקה לו ישר את הסיפור של התיק השני, והצמידו אותם, ובעצם הוא קובע את ההרכב. הוא פחד שאתה תקבע. שמענו את השופט אלרון, מה הוא אומר בלשונו העדינה. אבל אני מציע לכם, גם בגלל שהמוסד הזה יקר לעם ישראל, גם בגלל שגם אתם נמצאים באירוע, בסוף הוא מדביק גם עליכם את הרפש, ואתם לא יכולים להתנער מזה. לכן מצופה מכם שתרימו קול. זה רק לכבודו של בית המשפט העליון. תתפסו את ההזויים האלה, שניים, שלושה, שימו אותם בצד, ותתחילו לאזן את בית המשפט העליון כפי שהיה בימים עברו. זאת תהיה תרומתכם לעם ישראל. תודה.