כישלון ההפקרה – ממשלה בלי מנדט מוסרי וציבורי

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ב-12 הימים של המלחמה באיראן היה לנו מבצע צבאי מהמפוארים ביותר לא רק בתולדות ישראל, אלא בכלל בתולדות המלחמות. היו טילים, היו ממ"דים והיו הרוגים, אבל היה לנו עוד דבר – בפעם הראשונה זה הרבה מאוד זמן הייתה לנו אחדות המטרה. עמדנו יחד מול אויב משותף, עם מטרה משותפת. כולנו נהגנו באחריות. לא רבנו, לא האשמנו אחד את השני. כל אחד עשה מה שהוא יכול בשביל לסייע. ככה 12 יום. עם ישראל התנהל באחריות. החברה האזרחית והרשויות המקומיות התגלו במלוא תפארתן. זו הייתה שעתה היפה של הישראליות. שוב התברר שבמצבי חירום אין עם כמו שלנו ואין כמו הישראלים. אני לא רוצה להיות חלילה נחתום המעיד על עיסתו, אבל אני מניח שראיתם שגם האופוזיציה התנהגה באחריות.

שאלו אותי לא פעם ב-12 הימים האלה אם יש לי דילמה כראש האופוזיציה לתמוך בממשלה. לא הייתה אפילו לא לרגע אחד. אנחנו לא אופוזיציה למדינת ישראל. אם הממשלה עושה משהו טוב, אם נתניהו עושה משהו נכון, אנחנו נתמוך, בטח בזמן מלחמה, בטח מול הגרועים שבאויבינו. מייד התגייסנו לעזור, אם זה בהסברה בעולם, אם זה בעזרה לנפגעים – במה שאפשר. למשל, בשבוע שעבר הייתה פה הצעת אי-אמון של המפלגות הערביות, והצבענו נגד. אני לא חושב שיש לזה תקדים, אבל אמרנו שזה לא הזמן. עכשיו כולנו ביחד, האויב הוא בטהראן. ראש הממשלה הודה לי על ההתנהלות. אמרתי לו: לא צריך. זו חובתנו כפטריוטים ישראלים.

ואז הגיע היום ה-13. התותחים נדמו, המטוסים שבו לבסיסם בשלום, המתים הובאו לקבורה, עם ישראל עמד דום לזכרם. ביום ה-13 קרה עוד דבר: הקואליציה חזרה לסורה. לא חיכתה רגע; לא אמרה לעצמה: יש פה שעת חסד; אולי נשתמש בה כדי לצאת לדרך חדשה, אולי נראה איך אפשר לפתוח דיאלוג ישראלי חדש ואחר לגמרי. אם האופוזיציה כבר נוהגת באחריות, אולי גם אנחנו יכולים? שום דבר.

תוך יומיים דיסטל מציעה לסגור את חדשות התאגיד, שלא נשמע בבוקר את אריה גולן. בוארון מציע לכפות על מפרסמים לשלם לערוץ 14. סון הר מלך כמובן רוצה לספח את יהודה ושומרון תוך יומיים. ואטורי רוצה להחזיר את המינויים הפוליטיים. קיש מנסה להסתיר מאות מיליוני שקלים שעוברים לחרדים. מתנחלים קיצוניים משתוללים בגזרת בנימין, מכים מג"ד בצה"ל, וכמובן סמוטריץ' מגבה אותם. תוך יומיים יריב לוין חוזר לריב עם בית המשפט העליון, והחרדים שוב דורשים לקדם בכל הכוח את חוק ההשתמטות, וכל השופרות עסוקים 24/7 בניסיונות לבטל את משפט נתניהו. חזרו להפיץ את סרטוני הרעל שלהם בקצב שלא היה כמותו.

יומיים, זה כל מה שנתתם לעם ישראל. אנשים עוד מסתובבים כמו זומבים בעיי החורבות של מה שהיה פעם ביתם, מחזיקים את כל רכושם בשקיות ניילון. המשפחות של ההרוגים עוד יושבות שבעה, הפצועים עוד מחוברים למורפיום בבתי החולים.

יש לנו הזדמנות, ניתנה לנו ההזדמנות לעצור ולשאול את עצמנו: האם זה מה שאנחנו צריכים עכשיו? האם זה מה שנכון למדינת ישראל? הרי אנחנו לא בימים כתיקונם. אנחנו לא יכולים להגיד שהכול בסדר. החטופים שלנו עדיין בעזה, עדיין במנהרות. המלחמה שם הולכת ומסתבכת. כל יום יש "הותר לפרסום". המזרח התיכון בוער. יש לנו אלפי אנשים שאיבדו את ביתם. יש לנו את תושבי העוטף, את תושבי הצפון, שעוד לא שוקמו. יש לנו אתגרים, ויש לנו כאבים, ויש לנו אסונות, ויש לנו תהליך החלמה שאפילו עוד לא התחיל.

האם לא ראוי שהקואליציה תעשה בדיוק מה שעשתה לפני רגע האופוזיציה – תיקח אחריות? אין עליכם אחריות? אתם לא אמורים להסתכל על המדינה האהובה, המצולקת, הכואבת, המיוסרת הזו, ולהגיד לעצמכם: בעת הזו אנחנו לא נרבה שנאה בישראל? אתם קוראים לעצמכם הקואליציה האמונית. נעזוב את זה שאנחנו מאמינים לא פחות מכם ויהודים לא פחות מכם, אבל מה עם ספר ויקרא? "לא תשנא את אחיך בלבבך, הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא". מה עם הציווי להוריד את מפלס השנאה?

זו לא הצעה פוליטית. כל הפרשנים שם ביציע יכולים להוריד את העטים. אני לא מציע ממשלת אחדות. אני לא חושב שצריך את זה. אם כבר מה שאנחנו צריכים זה ממשלה ישראלית אחרת לגמרי. מה שאנחנו צריכים הוא ממשלה שמאמינה שאנחנו צריכים לחזור לקדמה, להשכלה ולמצוינות. הייטק וחיל אוויר שמפציץ באיראן לא יבוא לנו מכל המריבות האלה. האיראנים אמרו לנו את זה. אחד הדברים הראשונים שהם עשו היה להפציץ את מכון ויצמן. למה? כי הם יודעים שזה מקור הכוח שלנו. גם אנחנו יודעים, אבל זה יחכה לממשלה הבאה. בינתיים, למה שלא נלך על האפשרות הצנועה? בואו נלך על ממשלה שאומרת: החלטתי לנהוג באחריות, אני לא אשים בתקופה כזאת על השולחן חוקים והצעות שקורעים את עם ישראל לגזרים. זה הרבה לבקש?

ניקינו בשבוע שעבר את המיטה של הנכדה שלי משברי זכוכיות מהפצצה ליד הבית שלה. רחובות שלמים בישראל, בחיפה, בטמרה, ברמת גן, ברחובות, בבאר שבע, נראים כמו ביירות. זה הרבה לבקש שממשלת ישראל תפסיק לריב עם עם ישראל? אז היות שאתם לא מסוגלים, והיות שאתם לא מצליחים אפילו להתעלות לגודל השעה של עצמכם, אני מבקש מן הכנסת להצביע בעד הצעת האי-אמון. תודה רבה.